וילה ייחודית בצפון הנגב (צילום איתי בנית)

הוויטרינות האדירות שחיברו בין פנים לחוץ בוילה ייחודית בצפון הנגב

זה אולי קל לומר 'נפתח כאן חלון גדול ותראו דרכו את הנוף' אבל זה לא פשוט כלל להצליח לחבר באלגנטיות בין חללים פנימיים למרחבים חיצוניים. כך עושים את זה נכון

הכירו את הבית במיתר. בית פרטי של משפחה ותיקה ביישוב שהחליטה לרכוש שטח בהרחבה ולהקים עליו את בית חלומותיה. המגרש הגבוה צופה לכיוון מערב, כך ששני ההורים, שלושת ילדיהם והכלב, יכולים לראות ממנו את כל הגבעות באזור "קיבלנו פרוגרמה דיי קלאסית של משפחה" אומר אדריכל הפרויקט רענן שטרן, "עם בקשות ספציפיות בעקבות הניסיון הקודם שלהם ומתוך השאיפות שלהם." הוא מסביר.

 

שטרן הוא הבעלים של RUST אדריכלים, משרד תל אביבי השוכן ליד הבימה ועסוק בבנייה של בתים פרטיים ובניינים קטנים. מעבר לזה הם גם נותנים שירות של תכנון דירות בקומפלקסים שונים מעבר לים ויש להם מחלקה שלמה שמתעסקת בעיצוב ותכנון חללים מסחריים, אולמות תצוגה, משרדים ומלונאות. הוא עצמו למד אדריכלות בבצלאל ואילו שותפתו למשרד, שני טל, למדה אדריכלות באוניברסיטת תל אביב. המשרד מונה סה"כ שישה אדריכלים ומעצבים.

זה לא כזה פשוט לומר "כאן נפתח חלון ותראו את נוף" (צילום איתי בנית)

בפרויקט הספציפי הזה, ניכר שהחשיבה היתה קצת אחרת. בעוד אנחנו רגילים לראות בנייה שמשלבת חלונות גדולים המשקיפים אל עבר הרחוב, בבתים פרטיים ובבניינים, כאן הפכו את הכל "זה הגיוני שהחזית הפתוחה תהיה דווקא לנוף ולבריכה, לכיוון הרחוב זה מרגיש מיותר" אומר שטרן, "היתרון בזה הוא שאפשר היה לייצר חזית כמעט שלמה בלי פתחים. זה מאפשר אינטימיות ותומך בבנייה באזור כל כך חם, כך יכולנו לסגור ולא לייצר חלונות זכוכית בכמעט חמישים אחוז מהחזית, ולמרות הכל, לשמור על כמות אור מטורפת. זה לא רק נעים" הוא מסביר, "אלא בעיקר כל כך הרבה יותר חסכוני בחימום, קירור ובידוד."

 

החלל הציבורי והמרכזי תוכנן להיות גבוה במיוחד ולאפשר את הנגשת החוץ אל הפנים ולהפך, על ידי הוויטרינות המרהיבות של חברת קליל שאפשרו לנוף ממש להיכנס הביתה. אל החלל הזה מחובר המטבח ובקומה הזו נמצא גם חדר המאסטר, יחד הם מייצרים צורת L שחובקת את הבריכה שבחצר. בחוץ ישנה פרגולה גדולה ואם פותחים את החלונות המרשימים יש תחושה של ממש שהחוץ והפנים מתחברים. "רצינו לייצר בית מאוד פשוט במראה שלו, לא מעוטר מידי ומקושט מידי" מתאר שטרן, "גם כי זה הסגנון שלהם וגם כי זה בנגב הצפוני ויש היגיון שהבית יהיה פשוט צורנית וחומרית, שיעמוד בתנאי השטח וייראה מחובר לשטח."

חזית המבנה (צילום איתי בנית)

במוקד פשטות התכנון נמצאת חזית הבית והאלמנט המרכזי שבה, קיר הבטון היצוק שנשאר חשוף וחלון הסרט מלמטה למעלה. בחצר האחורית בריכה ובקדמית חניה, דלת גדולה בצבע שחור שדרכה נכנסים לבית, ומדרגות צפות שמטפסות לצידו של חלון הסרט מבפנים, אל הקומה השנייה. אל הקומה העליונה נכנסים דרך חדר שירות שמוביל לחדרי הילדים. לכל ילד חדר משלו ויחד הם חולקים מקלחת ושירותים משובצת באבני טרצו. "התכנון היה בפרטים הקטנים, בשילוב החומרים, בבחירת הריהוט, בתוכנית התאורה." מסביר שטרן.

 

ניכר שיש בפרויקט הזה הרבה קשר למקום. איך העיצוב קושר אותו לסביבה שלו?

"הנגב הצפוני מתאפיין בגבעות חול לצד יערות מלאכותיים של המדינה, וזה דומה גם בעיצוב. הוא נמצא איפשהו בין בנייה כפרית לבנייה במרחב מדברי מודרני. יש פה רצון להוריד קישוטים שנראים יותר מהכפר ולהשאיר דברים יותר מודרניסטיים שמתאימים את עצמם לכל מקום. החזית המערבית היא המרכזית, צומצמו כל החלונות האחרים כדי למתן את החום. השתמשנו בטיח וחומרי בידוד טובים, בטון עמיד שלא דורש תחזוקה לאורך השנים. יש כאן גם המון סופות חול ואבק, והבית תואם את זה. לצד זה יצקנו כמובן את רצונות המשפחה והגענו לבית עם הרבה קשר לאדמה עליה הוא בנוי."

מבנה גבוה שאפשר להכניס את החיבור בין הפנים לחוץ (צילום איתי בנית)

מה היה האתגר המרכזי בפרויקט לדעתך?

"האתגר הכי גדול היה לייצר בית על גבעה. הזה בית מורכב מבחינה הנדסית, בעיקר במקומות עם אבן חול וצריך לייצר מצב שהקונסטרוקציה מצליחה לתמוך בקרקע לאורך השנים. אתגר נוסף, כמו בהרבה פרויקטים, הוא לייצר סינרגיה נעימה בין המחשבות של האדריכלים לבין הרצונות של הלקוח. הוא זה שיחיה בו וצריך להצליח לשלב בין השאיפות שלך כאדריכל והחלומות של האדם שנמצא מולך.

 

מה היה האלמנט המרכזי בפרויקט מבחינתך ואיך הוא השפיע על בחירת החומרים והספקים?

"האלמנט המרכזי בפרויקט היה צורת ה L בחלל הציבורי והוויטרינות הגדולות שפותחות אותו אל החצר והבריכה. במפתחים כל כך גדולים צריך למצוא ספק שיודע לייצר אותם בצורה המיטבית. היה באלמנט הזה גם שילוב של קונסטרוקציה שהיא למעשה קורת הפלדה שמחלקת את הוויטרינה, היא קונסטרוקטיבית וגם מייצרת תושבת לחזית הזכוכית, הרבה פרטים שחייבו חברה שיודעת לעשות את זה. בחרנו לעבוד עם קליל, דווקא בגלל שהפרטים שלהם פשוטים, יותר קל לבצע איתם עבודות מאוד מורכבות, יש להם הרבה גמישות, יש המון מתקינים בארץ ואפשר לשמוע כמה דעות. מצאנו את הבן אדם שידע לתת לנו את המענה להכל ולהיות חלק מהפרויקט. כל החלונות בבית הם של קליל, גם בחדרים, גם הדלתות, גם חלונות קבועים וגם חלונות עם פתיחה, ובסוף, גם יכולנו להתאים את הגוון שרצינו."

"התכנון היה בפרטים הקטנים, בשילוב החומרים, בבחירת הריהוט, בתוכנית התאורה." מסביר האדריכל רענן שטרן (צילום איתי בנית)

מה באמת חשוב לך כאדריכל בבחירת ספק לפרויקט?

"אני חושב שברור שצריך מבחר טוב ותחושה שאני בוחר ולא נאמר לי שיש רק שתי אופציות. ספק טוב יודע לתת מענה שירותי טוב, הוא איתך על הפרויקט, רוצה שהפרויקט ייצא טוב כמוך, שיש לו את הניסיון והמלצות, שהלקוח יאמין לו. אין לי דרישה מספק שייתן את העיצוב או את הגוון, זה בסדר שזה נשאר אצלי, רק שייתן מענה לבקשות שלי ושירות, גם ללקוח, הוא זה שנשאר עם המוצר בסוף."

 

יצא כאן חיבור מושלם של הפנים והחוץ או דווקא ניתוק מוחלט בין הרחוב לבית?

"לדעתי זה הולך לשני הצדדים. חלון טוב מייצר תחושה של עומק, אפשר לראות את הנוף אבל מצד שני הוא גם ממסגר. אני חושב שאדם צריך להרגיש נעים בבית, להרגיש את הנוף דרכו. חלון טוב לא מטשטש את הגבול, הוא ממסגר את החוץ ונותן עומק לבית. אם המפתח טוב הבית יוצא החוצה והחוץ נכנס, פנימה, לא צריך לפחד מחלון שיוצר הפרדה, להפך, לתת לו לייצר מסגרת יפה."

 

מהו החיבור המושלם בין החוץ לפנים בעיניך?

"אני חושב שחיבור מושלם הוא היכולת לשבת בבית ולהרגיש שאתה לא מפספס שום דבר מבחוץ, אפשר לראות הכל אבל אתה עדיין בתוך הבית, בטמפרטורה, על הספה, היכולת בימים נעימים לפתוח את הוויטרינה ולדלג מבפנים החוצה ואין תחושה שאתה כבר לא בבית שלך."

 

הכתבה בשיתוף קליל.

לשבת בבית ולהרגיש "שאתה לא מפספס שום דבר שקורה בחוץ" (צילום איתי בנית)

אולי יעניין אותך גם...