חושבים שעולם האמנות שוויוני? תחשבו שוב. ארגון מברלין משנה זאת

הכירו את ארגון ODBK, בתרגום לאנגלית פשוטה Organization for the Democratization of Visual Arts. ארגון פילנתרופי הפועל מברלין ודוגל במטרות של שיווין וחופש מגדריים, פוליטיים וחברתיים בעולם האמנות החזותית. הקים אותו האמן והפעיל החברתי דוד הינוחוזה אדמן (David Hinojosa Admann) ב2017 ומאז הוא מלווה מוזיאונים ומוסדות תרבות רבים בתהליכי הכרה, הסמכה ושינוי מפת השוויון שבגוף פעילותם.

הארגון צועד את צעדיו הראשונים בישראל ואדמן נרגש לגבי זה "אנו נרגשים להתחיל את הפעילות בשדה האמנות בישראל, שדה קטן אך חשוב בזירה הבינלאומית. ODBK פועל לפי עקרונות של קבלת החלטות על ידי רוב של משתתפים ופחות על ידי קומץ אליטיסטי במטרה ליצור שוויון, גיוון, נגישות והכלה, ואנחנו מצפים לשיתופי פעולה פורים עם מוסדות האמנות החשובים. אנו סבורים כי המודלים שפיתחנו הלוקחים בחשבון גם אילוצים כלכליים, יתאימו למרבית השחקנים בשדה האמנות המקומי."

עכשיו הארגון עושה 'עלייה'

כשפגשנו בארגון לראשונה, לא הצלחנו להבין למה בכלל צריך ארגון כזה. איך בכלל הוא עובד ואיך הוא יכול להבטיח שהוא לא עושה את הדבר ההפוך ומנציח את חוסר השוויון רק מעצם היותו שואל שאלות בנושא. בארגון קיבלו את השאלות שלנו בהבנה והסבירו את התהליכים "באמצעות מודל שפיתחנו, וכמהלך משותף עם מוזיאונים רבים באירופה, מבוצעים ניתוחים סטטיסטיים ותהליכיים המעניקים תמונת מראה אפקטיבית על מידת השוויון במוזיאון. לאחר הניתוח הראשוני, הארגון מעניק 'תו שיוויון' לאותו מוסד ובו בזמן ממליץ על תוכנית פעולה רב שנתית לצורך שיפור התוצאות." הם מסבירים.

מול מי נעשים הניתוחים האלה בפועל?

"התהליך נעשה מול הנהלת המוזיאון או הארגון המדובר וכל ההחלטות מתקבלות יחד איתם. הניתוח מבוצע על ידי 'קבוצת השינוי', הכוללת שני חבר צוות ב-ODBK ומומחים מטעם הממסד עצמו."

כל המוסדות מקבלים את אותו השאלון?

"הניתוחים הסטטיסטים מותאמים עבור כל מוסד בו מבוצע המחקר, ואין שאלון סטנדרטי עבור כולם. לכל ארגון יש את האופי שלו:  למשל יש מוסדות שנשענים על אוסף גדול וחשוב, ויש כאלה ללא אוסף, ישנם מוסדות עם  מערך תצוגות מורכב המחולק לחללים שונים וישנם מוסדות עם מורכבויות פשוטות יותר. אחדים שמים יותר דגש על הרכב קהל המבקרים ועד כמה הוא פתוח לקהלים עירוניים מעוטי יכולת, וישנם כאלה שעבורם זה לא ממש משנה. המחקר יוכל להעמיק ככל שלמוסד ארכיון ומסד נתונים נרחב."

מי שמוביל את הארגון פה בארץ הוא שרון תובל, חוקר ואוצר אמנות עצמאי שפועל בשדה האמנות העכשווית בארץ ובעולם כבר יותר מעשור. "כבר בתחילת דרכי שמתי לי למטרה שבתערוכות שאני אוצר יהיה שוויון במתן הזדמנויות לאמנים שאני עובד איתם." אומר תובל כשאנחנו מתעניינים בסיבות שמאחורי המהלך הזה, "נשים וגברים זו חלוקה די פשוטה, אבל ישנם קריטריונים נוספים כמו אמנים צעירים אל מול מפורסמים, אמנים שעוסקים במדיה פחות פופולרית כמו איור למשל, או אפילו וידאו, שלפני עשור וידאו ארט הייתה חיה מוזרה בישראל. אני תמיד משתדל לשלב אמנים ערבים, או קבוצות אתניות אחרות, אך לא תמיד בהצלחה." הוא אומר.

את התסכול הוא שומע מהשטח, מאמניות שמרגישות שהן לא מצליחות להתקדם כמו חבריהם לספסל הלימודים, ולאו דווקא כי יצירתם פחות מעניינת ו'טובה'. "אני תמיד משווה את האפליה הזו למחלת נפש, היא קיימת, בועטת ואכזרית, אך היא שקופה ואף אחד לא מעז לדבר עליה. אותה אפליה לא נעשית במכוון, ואני בטוח שכל הקולגות שלי בשדה האמנות אינם בוחרים את היצירות שיציגו על פי המגדר אלא על פי טיב והתאמת היצירה לתערוכה. זה הרבה יותר עמוק ומתקיים בתת מודע שלנו, כאנשים שחיים בתרבות מערבית בת אלפי שנים, בה הגברי הוא המייצג. המבט הגברי באמנות תמיד שלט" אומר תובל.

למה בכלל צריך ארגון כזה?

למה אתה חושב שאתה מתאים לתפקיד קידום הארגון הזה בישראל?

"מלבד היותי אוצר אמנות עכשווית, התחלתי את חיי המקצועיים כשסיימתי את לימודי ההנדסה בטכניון, בתחילת שנות התשעים ולאחר מכן למדתי תואר שני במנהל וסחר בינלאומיים באחד מבתי הספר למסחר גבוה הכי נחשבים בעולם. כל הקריירה שלי דאז ועד לא מזמן, נעה סביב מתן ייעוץ לשיפור תהליכי עבודה ושיפור מבנים ארגוניים עבור חברות ומוסדות ענק, הן באירופה והן בארץ. לכן תחום הייעוץ הוא בית ראשון שלי, והפעילות של ODBK אל מול מוסדות האמנות היא בסופו של דבר ייעוץ. הכלים האלה וההכרות המעמיקה שלי בעולמות התוכן של תרבות חזותית הם בדיוק מה שהארגון חיפש."

אדמן, מייסד הארגון, צפה בהרצאה של תובל ביריד הוידאו ארט 'לופ ברצלונה', הרצאה שדיברה על הצורך במתן הזדמנות שווה לכל המדיומים ולכל האמנים באשר הם. הוא עקב אחרי התערוכות שאצר באוסטריה, שוויץ ובאמירויות, ומאוד קסמו לו ניסיונו הבינלאומי, קצב הפעילות שלו, וההכרות שלו עם מוסדות תרבות חזותית בחו"ל. כל אלה הובילו את אדמן לבחור בו להובלת הארגון בישראל, ללמוד איך זה נעשה בחו"ל ולעשות לארגון הזה 'עלייה'.

למה העולם צריך ארגון כזה?

"האם ניתן לדמיין עולם ללא כוחות הפועלים כנגד כוחות מפלים ודורסים? האם ניתן לדמיין עולם ללא כוחות מנוגדים? עולם האמנות הוא עוד צד של החיים, הוא מחובר לכל הרבדים הכי מורכבים שלהם וגם להיבט הסוציולוגי. פייאר בורדייה (Pierre Bourdieu), מאבות הסוציולוגים והפילוסופים המערביים של האסתטיקה,  שפעל באירופה במחצית המאה הקודמת, הגדיר את עולם האמנות כמארג של כוחות שמפעילים רשת חברתית כלכלית. כלומר הכוחות המנוגדים הם אלה שמולידים שינוי חידוש ויצירה. ארגונים וולונטריים כמו  ODBK ואחרים, הם אותם כוחות שפועלים במרחבי החיים כדי להוליד שינוי. לא ניתן לדמיין את העולם ללא אותם כוחות. רק מהפכות כואבות וקשות מולידות שינויים גדולים וחשובים. זו לא אמירה שלי אלא של חוקי היקום והפיסיקה."

לשים את הצבעים בצד ולהימנע מאפליה מתקנת

מה הרלוונטיות של ארגון כזה בחברה כמו שלנו שמנסה לשים את הצבעים וההבדלים בצד?

"הדרה איננה תופעה חד פעמית ולא נולדה אתמול, אלא תהליך מתמשך של מאות שנים שבו הולכות ומצטברות להן שכבות של אידאולוגיות, רעיונות, מחשבות, מעשים, מלחמות, כיבושים, קולוניאליזם וכל השלכותיהם על תהליכים סוציולוגיים עמוקים. שרשראות ה DNA שלנו הן לא פחות מאשר אותן שכבות זיכרון שמשפחותינו צברו לאורך מאות השנים שירשנו גם אנחנו. יש לכולנו במחשבות דעות מפלות ואף אחד לא חף ממחשבות אלה, גם אם הן לא נאמרות הן קיימות כי הן תורשה מובנית בתוכנו. עצם ההכרה בהן היא כבר בסיס טוב לשינוי. אני חושב שבישראל, בעשור האחרון, נולדו להם ארגונים פילנתרופים כמו לדוגמא 'העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר' שממש מהווים כוחות נגד לאותה האפליה. אני מקווה שאוכל לבנות את פעילות ODBK כך שהיא תצבור מספיק כוח לפעול בשדה ולייצר איזשהו שינוי."

פעמים רבות אפליה מתקנת עושה רק נזק, למה לנסות לייצר כזו בעולם האמנות?

"ישנה תופעה מעניינת שאני פוגש בעשייה שלי ולאו דווקא בתחום האמנות. לא רק גברים מפלים נשים אלא גם הן מפלות את עצמן. עד כמה שקשה לשמוע זאת, זו המציאות. מוכחת. איך להסביר זאת במילים פשוטות: רוב עמדות הכוח והשליטה בעולם האמנות בישראל, מיוצגות ע"י נשים. בישראל אמנות תמיד נתפסה כמקצוע לא גברי, לא מרוויח. עובדה שנייה היא שישראל היא מדינת צבא, דפוסי המיליטריזם הגבריים הם השולטים בכל המישורים החברתיים, בשוק העסקים, במסחר, ועד להתנהגות שלנו אחד כלפי השני. בראש הפירמידה האמנותית נמצאות בדרך כלל נשים שגדלו וצמחו בעזרת המון אמביציה ורצון להגיע לשם, בהפעלת כח כנגד אותו מבנה מיליטריסטי. אותן נשים גם מתפקדות תחת אותו מבנה צבאי ומפעילות בעצמן צבא שלם. אני סבור שעם אותה הישגיות חסרת פשרות גם נולדים להם מחסומים פנימיים המקבילים לאסוציאציה בין הצלחה להפעלת כח. אני סבור שרבות יגידו לי שאני ממש לא בכיוון, אבל המחסומים קיימים. כמה פעמים אני שומע מאמניות שכזו ואחרת העדיפה להציג גבר במקומה ולא על פי שיפוט של טיב העבודה. אני מקשיב לדברים, סופג, ומנסה לעשות פעולת נגד מהפינה הקטנה בה אני פועל. אני מעלה כאן את הנושא הקשה הזה, כי הוא חייב לעלות וחייבים לדבר עליו."

התרבות החזותית הישראלית תיראה אחרת

ואתה בטוח שארגון כזה לא מעורר דיון מיותר וטרחני?

"על פי סקר של אוניברסיטת קורנייל משנת 2018, 85% מהאמנים המציגים במוזיאונים הגדולים בארה"ב הם גברים ו-96% מהיצירות הנמכרות במכירות פומביות נוצרו ע"י אמנים גברים. אם נחזור למחוזותינו, נעמה ריבה כתבה בשנת 2019 שמיוני 2011 ועד 2019 הוצגו במוזיאון תל-אביב לאמנות 90 תערוכות יחיד לאמנים ורק 30 תערוכות לאמניות, האם זה נשמע לך הגיוני? עוד מכתבתה, במוזיאון ישראל הוצגו מאז חידושו ב-2010, 30 תערוכות יחיד לאמניות לעומת 70 לאמנים, להמשיך? המספרים רק יחריפו אם נתחיל להסתכל על האוסף."

וזו הדרך היחידה למדוד אמנות? כמה גברים וכמה נשים?

"ODBK באים ומעמיקים את מדדי האיכות: לא נספור יותר גברים ונשים אלא גברים ונשים שהציגו בחלל מסוים, לאורך תקופה מסוימת ולרשותם עמד תקציב מסוים. עוד מדד: לתקופה מוגדרת מראש נרכשו לאוסף האמנות של המוזיאון, בחלק מכספי הציבור, מספר יצירות מאמנים גברים בסכום כולל כזה או אחר, ומספר יצירות מאמניות בסכום כולל מוגדר וברור."

לאן אתה חושב שארגון כזה הולך לקחת את התרבות החזותית בישראל?

"הארגון מציב פנס שמאיר עבור הארגון את הפינות חשוכות להן לא ניתן ביטוי או מחשבה. אנשי ממסד האמנות ובמיוחד המנכ"ל.ית העומד.ת בראשותו הם אלה שיוכלו להוביל לשינוי, הייעוץ של ODBK הוא כלי בו ניתן לעשות שימוש או לא. אך עכשיו האופציה נמצאת על השולחן. אני מאוד מקווה, וקורה בזאת לעמיתי במוזיאונים, לבוא, להיפגש ולשמוע על השיטה, על המחשבה, על הרצון לשנות. רק ביחד נוכל להביא לשינוי כלשהו. ובמיוחד, בואו נעבוד כמו שכל מוסדות התרבות בעולם עובדים היום – מתן הזדמנות שווה וייצוג של כלל העוסקים בתרבות החזותית – זה לטובת כולם, לטובת האמנים, לטובת הקהל ולטובת עולם מכיל והוגן יותר."

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתירצו לספר לנו? כתבו לנו ~>