הנזיר שמכר את הפרארי שלו: פיליפ סטארק בריאיון

"אתם שואלים אותי כל מיני שאלות על עיצוב, אין לי מושג במה מדובר, אני לא מעצב בכלל. אני חוקר (explorer)." מכריז פיליפ סטארק אחרי שסקר במהירות את השאלות שהעברנו לו לפני הריאיון "אילו מחויבויות יש לי כמעצב? אין לי!" הוא ממשיך, "יש לי מחויבות כאזרח, כבן אדם."

לא בכל יום, מתיישב אחד המעצבים הכי גדולים בעולם, מהמוכרים ביותר גם לקהל היותר רחב, ועונה על השאלות הבוערות שיש לנו לשאול אותו. ראיונות עם מעצבי על מפורסמים תמיד מרגשים, אבל זה אולי אחד מהמרגשים ביותר. מדובר על אחד השמות הראשונים שלומדים בבית הספר לעיצוב ועל איש שמצטייר על פי הפרויקטים המפורסמים שלו כמעצב מוביל לכל הדעות.

כשראינו אותו לראשונה דרך המסך, כל הקונספציות התפוררו ונגלה לעיננו אדם, המעיד על עצמו שהוא חי חיי נזירות ורק רוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר, בעזרת היצירתיות האינסופית שחבויה במוחו והאובססיביות שמנהלת אותו שבכל תקופה מופנית כלפי נושא אחר.

איך יצירתיות יתר הובילה אותו לאיפה שהוא נמצא

"כשאתה נולד אתה חותם עם חוזה עם האנושות, עם הקהילה שלך." מסביר סטארק את עניין המחויבות האישית, "כשאתה חותם עליו, אתה מקבל על עצמך את חובותיך. לי יש אספרגר קל וזה אומר שאני סובל מיצירתיות יתר, היא לא בהכרח איכותית פשוט יש הרבה ממנה." הוא צוחק, "לכן אני משתדל להשתמש בה כדי לעזור לקהילה שלי, זה הכל.

"וכן, אני גם קצת מזוכיסט אז אני אוהב את הרעיון של לשרת. אני כמו עוזרת עם מטאטא, מנסה לנקות את הערכים של חברי." הוא אומר לנו, כשלא ברור אם הוא עדיין מתלוצץ או מתכוון ברצינות כשהוא מדגים עם ידיו איך הוא מטאטא את החלל עם מטאטא בלתי נראה.

פיליפ סטארק נולד בפריז ב-1949 והעביר את ילדותו מתחת לשולחן הרישום של אביו שהיה מהנדס אווירי עסוק בבניית מטוסים. הוא מעיד עד היום שהחיים האלה הפכו את היכולת שלו להמציא דברים, למחויבות ולדרך. הוא סיים את לימודיו ב Ecole Nissim de Camondo בפריז וב-1969 יצר מבנה מתנפח המבוסס על רעיון החומריות וששיקף את העניין שלו במרחבי מגורים. המחשבה הזו קנתה את ההצלחה הראשונה שלו ב Salon de l’Enfance ולא הרבה אחרי, את תשומת ליבו של המעצב הידוע פייר קרדן שהציע לו להיות המנהל האמנותי של החברה שלו.

בשנות השבעים המאוחרות הוא הקים את סטודיו העיצוב התעשייתי הראשון שלו Starck Product שבהמשך שינה את שמו ל-Ubik, איתו עיצב עבור חברות העיצוב הגדולות בעולם ביניהן Driade, Alessi, Kartell האיטלקיות, Drimmer האוסטרית ו- Vitra השוויצרית. בשנות השמונים גילה אותו הציבור הרחב כאשר נשיא צרפת פרנסואה מיטראן François Mitterrand בחר בו לעצב את החלק של המגורים בארמון האליזה.

למרות יותר מ 10,000 יצירות, שהושלמו או נמצאות בהתהוות והתהילה הבינלאומית לה הוא זוכה, סטארק לעולם לא שוכח את הדברים החיוניים באמת. יש לו משימה
וחזון: יצירה, בכל צורה שהיא, חייבת לעשות את החיים טובים יותר עבור המספר הגדול ביותר של אנשים האפשריים. מבחינתו החובה המאוד פיוטית, פוליטית, פרגמטית וחתרנית הזו, חייבת להיות של כולם והיא מלווה אותו עוד מהימיו הראשונים בתחום: "לא מכריחים אף אחד להיות גאון, אבל כולם צריכים לקחת חלק."

כך נראים החיים באמצע שומקום

מוצרים, רהיטים, תאורה, כלי רכב, עיצוב פנים ואדריכלות, פיליפ סטארק עשה כבר הכל בעזרת היצירתיות הבלתי נגמרת שלא מפסיקה לזרום ממנו גם בזמן הריאיון. כל משפט וחצי הוא נזכר באיזה משהו, חושב על רעיון חדש, דימוי שהוא ממציא באותו רגע שמתאים לשאלה שבדיוק שאלנו. 

"אני סוג של נזיר מודרני. לאשתי ולי יש בקתות באמצע שום מקום, בכל מיני מקומות בעולם ואנחנו נשארים מחוץ לעולם הזה, מבחירה שדיי משמחת אותנו. הוא אמר בריאיון לHarvard Business Review לפני כמה שנים, "אנחנו לא הולכים לארוחות ערב, אנחנו לא הולכים למסיבות קוקטייל, אנחנו לא הולכים לקולנוע, אנחנו לא רואים טלוויזיה, אני לא מבזבז את האנרגיה שלי על אנשים אחרים. אני פשוט עובד וקורא.

"במשך רוב השנה אני צריך לנסוע, לדבר עם עיתונאים, מהנדסים, דברים כאלה, זה החלק הגרוע ביותר. בקיץ למשך 3 חודשים, אני נעול באחד מהבתים שלי, עובד מ 8 בבוקר עד 8 בלילה, או יוצר biorhythm משלי: עובד שלוש שעות, ישן 45 דקות, עובד שלוש שעות, ישן 45 דקות, במשך 24 שעות, בלי לאכול. זה קצת חולה, אבל אני חתמתי על חוזה עם השטן למכור את חיי ליצירתיות."

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

מאז הריאיון הזה החיים של כולנו קצת השתנו וגם של סטארק, שמצא את עצמו לראשונה מזה עשרות שנים, מפסיק לנסוע בעולם ומבודד לחלוטין למשך תקופה הרבה יותר ארוכה ממה שהוא רגיל "הייתי באחד מ'אמצע שומקום שלי', סגור בבקתה חודשים. חייתי שם פרדוקס, לידה מחדש של עצמי בזמן שאחרים מתים. זה היה קצת מוזר, הבנתי לראשונה שזה שאני תמיד בטיסות פשוט הרג אותי, הנסיעות והג'טלג. פתאום ראיתי ממש איך האור נעלם והראש שלי התרומם והתעוררתי." מתאר סטארק חוויה חוץ-גופית שעבר בזמן הקורונה.

"נולדתי מחדש ושאלתי את עצמי, איפה הייתי עד עכשיו? לאחר מכן המוח שלי התחיל להתחדש וניסה לצאת מאזור הנוחות שלו. זה היה קשה כי כשאתה נולד מחדש אתה מרגיש אשמה פתאום ולמרות זאת, הסגר הזה לא שינה דבר עבורי. מאז ומתמיד אני חי כמו נזיר, אני קם כל בוקר מוקדם, הולך לשולחן שלי ואני שם על הדף את מה שחלמתי בלילה, כל יום, כל חודש כל שנה." הוא מספר.

"עיצוב הולך להעלם מהעולם"

לאורך הקריירה ארוכת השנים שלו, סטארק רודף אחרי מטרות נעלות ששמות את טובת הכלל במרכז. הוא אחד מחלוצי 'העיצוב הדמוקרטי', זה שהיום מחזיקה את הדגל שלו בגאון חברת איקאה.

איך אתה מגדיר עיצוב דמוקרטי היום?

"עיצוב דמוקרטי הוא פשוט מאוד. לנסות לתת את האיכות הטובה ביותר, במחיר נמוך ולנסות להפיץ אותו לכולם. הוא מבוסס על השנאה לאליטיסטיות. אני חושב שאם יש לך רעיון טוב, יש לך מחויבות לחלוק אותו עם מקסימום אנשים.

האם עיצוב דמוקרטי עדיין רלוונטי?

"אני חושב שעיצוב בפני עצמו לא רלוונטי היום. כשאני התחלתי לעצב, זו היתה תקופה אחרת, תקופה שקטה. אני לא אומר שזה היה חכם לדבר או לחשוב על עיצוב אבל זה היה אפשרי והיום כבר לא. אנחנו בתקופה של דחיפות ויש מערך שיקולים אחר. היום, כל החלטה יכולה להפוך לקטלנית ולעיצוב אין מערכת יחסים עם החלטות קטלניות."

איך פוליטיקה ומסרים חברתיים משתלבים בעבודה שלך?

"אני רק פוליטי. אני מצטער שעבדתי בתחום חסר תועלת כמו עיצוב, כי אם הייתי אינטליגנטי יותר עם תרבות גבוהה יותר, פחות פחדן, הייתי מעדיף להיות בפוליטיקה או לשיר שירים פוליטיים. בגלל זה אני ממשיך לעשות את הדברים האלה עם האובייקטים שאני יוצר. הנשק הפוליטי שלי הוא המוצר שלי שדרכו אני מעביר את המסר שלי. הוא מורכב מעמדה פוליטית ברורה ורעיון קומוניסטי איתן. הנשק הפוליטי השני הוא אתם, התקשורת. בראיונות אני אף פעם לא מדבר על עיצוב, אני מדבר על החברה, הציוויליזציה, האבולוציה וזה פוליטי לחלוטין ולכן אני רוצה להודות לכם שבאתם, את זה אני נותן בחינם."

הדבר הנורא ביותר שקרה לכדור הארץ

אחרי הצהרה כזו, שמערערת וגורמת לך לחשוב, אתה מנסה להבין איך האיש היצירתי הזה, שהעיצובים שלו מפורסמים בכל העולם, יפים, חכמים, אסתטיים, איך יכול להיות שאין לו שום דבר ועניין עם הדרך שבה הציבור רואה אותו.

תוכל לתאר את אסתטיקת העיצוב של פיליפ סטארק?

"זה בלתי אפשרי כי אין לי אסתטיקה, היא לא מעניינת אותי כי אי אפשר להסתמך עליה. אסתטיקה היא לא נצחית, יש כל כך הרבה ממנה. לפעמים אתה אוהב את זה ולפעמים שונא, ולפעמים אוהב שוב, אני חושב שזה בעיקר לא אקולוגי. היום הדבר הזה שאנחנו קוראים לו אסתטיקה מביא אותנו לטריטוריה של טרנדים וטרנדים זה הדבר הנורא ביותר שקרה לכדור הארץ בכל הקשור לצריכת יתר ואקולוגיה."

אז איך כן נוכל לפתור חלק מהבעיות הקשורות באקולוגיה וכדור הארץ?

"אני עוסק בתחום כבר 15 שנה, בגלל שאני מאוד זקן והיה לי מזל להכיר את הנושא לפני כולם. לכן, אני עובד על איך תמיד להשתמש בחומרים סינטטיים. קיבלתי החלטה לעבור לחלוטין לפלסטיק. 'אוי ואבוי פלסטיק!' אתם חושבים ואני אומר, כן, פלסטיק, אם זה מיליארדי טונות של בקבוקים ושקיות שמזהמים בכבדות את העולם. כשאתה מכין כיסא שעשוי מקילו פלסטיק, עשוי היטב ומעוצב היטב, זה ממש מספיק ותוכל והוא יהיה איתך לחמישים שנה, חצי מאה, זה אולי לא אותו חפץ אבל זה עדיין פלסטיק וזה בהחלט מספיק."

איך זה מתבטא בעבודה שלך?

"החיפוש אחר אקו-פלסטיק היום, ובעשרים השנים האחרונות, נמשך ואולי נראה אקו-פלסטיק אמיתי בעוד 2-3 שנים. זה אומר פלסטיק שמיוצר בלי להרוג שום דבר, מחומרים לא רעילים, זה יקרה וזה יהיה מאוד מאוד נקי ומודרני בטירוף. דוגמא קיימת היום הוא כיסא ה- I.A, שלא תוכנן על ידי אלא על ידי מחשב. חומר נוסף שאני עובד עליו הוא מה שאני קורא לו 'טק-ווד'. עבורי אין שאלה, אני לא רוצה להרוג חיות בשביל העור שלהן ואני לא רוצה להרוג עצים בשביל שולחן, אבל יש דרך, לקחת חלקיקים קטנים מהעץ מבלי לכרות אותו ולהפוך אותם לחומר שאפשר לעבוד איתו."

כשאגדות מתביישות בדברים שהן יצרו

למה לעזור לכדור הארץ זה ברור אבל למה זו משימת חייך?

"חוץ ממני רוב האנשים הם לא מזוכיסטיים, אתם לא רוצים לאבד את הנוחות שלכם. אבל אל תשכחו שהדי אן איי שלנו הוא של יוצרים ויוצרים הם יצרנים. לצערי זו יצרנות של דברים חומריים. לכן אני ממשיך לחשוב שאנחנו צריכים להמשיך לעבוד על 'שפל חיובי', שאומר שנמשיך להתפתח אבל נייצר פחות. איך? זה קל, תעשו 10% פחות. הכל, תמשיכו בחייכם אבל תחתכו 10% מהיין שאתם שותים, תקנו 10% פחות בגדים, תיסעו 10% פחות קילומטרים. זה בלתי נראה, אתם לא תשימו לב אבל אם כולם יעשו את זה, זה יפתור הרבה בעיות."

באתר שלך כתוב שיש לך ברקורד 10,000 עיצובים שונים, בכל מיני גדלים וכמעט לכל מטרה, איך אתה מרגיש עם זה?

"בושה. אין שאלה בכלל. אני דרימר, אני חושב על רעיונות היום וזה מספיק לי. כשרק התחלתי, הייתי צריך לעבוד, בחור עם רעיונות צריך לייצר מוצרים ועשיתי את זה. היום אני מאמין שמעצבים הולכים להעלם. אני באמת מתבייש. כשאני רואה את כל הדברים שיצרתי, עכשיו כשאני מסדר את הארכיון שלי" הוא אומר ומסובב לנו את המצלמה שנראה, "אני שואל איך זה אפשרי?! ליצור את אלפי העיצובים האלה. כשאני רואה את הכל, אני חושב שזה לא אנושי, זו מחלת נפש."

במשימה להפוך בתים למכוניות

משהו השתנה אצלך בשנה האחרונה?

"הדבר היחיד שאחר היום הוא שיש לנו אישור מוחלט לזה שאנחנו שזורים אחד בשני, עכשיו אנחנו יודעים שאם השכן שלך מת, גם אתה תמות. אנחנו לא יכולים להלך על גופות, לכן אנחנו חייבים לחשוב אפילו יותר על האנשים שאין להם דבר. הדבר החשוב ביותר הוא שלאנשים תהיה קורת גג, שלא יהיו בגשם, שלא יהיו בחוץ בקור, היום זה כמעט בלתי אפשרי לקנות גג במחיר נכון, או שלא תוכל להרשות את זה לעצמך או שתצטרך לשלם על זה כל חייך. אני רוצה שמיליון בתים יעלו כמו מיליון מכוניות."

איך עושים את זה?

"יש מיליוני אנשים שצריכים בית ומיליוני אנשים שלא צריכים אוטו, אז אני עובד על זה כבר שנים. אני רוצה להשתמש בתעשיות הבנייה והרכב כדי ליצור בתים טובים ב 20,000$. אנחנו יכולים לעשות את זה, אנחנו נצליח. האובססיה שלי מתרכזת בכל סוגי הבנייה הטרומית (בניה בה חלקי המבנה מוכנים מראש ומורכבים בשטח), אני עושה הרבה ניסיונות בימים אלה בהדפסת תלת ממד, חיתוך לייזר בעץ, הרבה דברים טובים אבל תדעו שלשם אדריכלות הולכת, כי המטרה הראשונית של אדריכלות, היא לתת מחסה לבני אדם."

טרנדים זה לטיפשים

איך לדעתך ישתלבו הטרנדים בעתיד שלנו?

"אני שמח לומר לכם שבעניין הזה אין חוסר וודאות. בגלל שאנחנו נעשים אינטליגנטיים יותר ככל שהזמן עובר, אנחנו מבינים שטרנדים זה טיפשי. טרנדים זה רע לסביבה, הם לא מכבדים אותנו. בהתחלה היה טרנד אחד בשנה, אחרי זה שניים בשנה, אחרי זה שישה והיום חברות מחליפות טרנדים מהיום למחר, לכן הקץ לטרנדים מגיע. הטרנדים התפוצצו והפכו למיליארדי ננו-טרנדים והיום כמות הטרנדים שווה לכמות האנשים בעולם וזה מושלם, תהיו מובילי הטרנד של עצמכם, תהיו גאים בו."

ומה עם חברות הצבעים וההשפעה שלהם על עיצוב?

"אין צבע מיוחד שיבלוט, כל הצבעים מיוחדים. אני לא מבין איך אנשים בוחרים רק צבע אחד. יש אנשים שיגידו 'אני אוהב צהוב.' איך, איך אתה יכול לאהוב צהוב? זה בלתי אפשרי, יש את כל הצבעים בכל מקום. זה כמו שתשאל סופר, מה האות האהובה עליו והוא יגיד לך "אני הכי אוהב את האות B.' אוקיי. איך אתה הולך לכתוב ספר רק עם האות B? או שתשאל מלחין והוא יגיד לך שהתו האהוב עליו הוא 'דו' וינגן לך דו דו דו דו, זו מוזיקה קצת משעממת הייתי אומר."

תוכל להגדיר את הנורמלי החדש?

"אני לא יודע. משהו חדש שהוא לא fancy, לא מגוחך, מלא כנות, עם וויז'ן, עם אהבה ורכות."

אהבה הומור ותשוקה

מה אתה חושב על אהבה?

"אהבה היא הדבר היחיד שקיים, כשאני מסתכל על אשתי ואוהב אותה, אני רואה משהו חזק. בלי אהבה נהיה מכונות או חיות."

מה אתה חושב על המילה כיף?

"אני לא יודעת מה זה, זה לא מעניין אותי."

והומור?

"הומור כן בהחלט, זה אחד מהסימפטומים הכי יפים של אינטליגנציה אנושית כי הוא הופך את הכל ליחסי, באלגנטיות."

מה לגבי תקווה?

"אני לא יודע לגבי זה, כי שזה אומר שאתה במצב לא טוב ואתה מקווה שיהיה יותר טוב. לא. אנחנו אף פעם לא במצב רע, רק אם אתה גוסס. אין דבר כזה תקווה, יש עבודה."

ותשוקה יש?

"תשוקה יש לי רק לאבולוציה."

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרו לספר לנו? כתבו לנו ~>