בחרנו 5 בוגרים ממחלקת צורפות ואופנה בבצלאל

באפן חסר תקדים, לא מתקיימת השנה תערוכת גמר במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. על מנת לאפשר לסטודנטים לעבוד ולסיים את פרויקט הגמר בדרך הטובה ביותר, הוארכו הלימודים בחודש ימים. במקום התערוכה, הוחלט לארגן שני ימי צילום בליווי צוות מקצועי ודוגמנים מהשורה הראשונה. זה, במטרה לצייד את הסטודנטים בחומרי וידאו וסטילס להמשך דרכם העצמאית בתעשיית האופנה המקומית והבינלאומית.

"השנה האחרונה' סימנה בפתחנו הזדמנות לכונן מחדש את הזהות שלנו כיוצרים uלשאול על התפקיד שלנו כמעצבים בתקופה של משבר" אומרת שלי סתת, ראש המחלקה לצורפות ואופנה " כל סטודנט פגש את המשבר ממקומו האישי, המשפחתי, המקצועי. הסטודנטים נדרשו לשנות מסלול ותוך כדי כך למדו שהיצירה לא מפסיקה לעולם. אין לי ספק, שהאתגרים וההתמודדויות שהשנה הזו העמידה בפניהם, ציידה אותם בכוחות ובכלים לקראת היציאה לדרך של יצירה. ואולי היא אף תהפוך לחוויה מכוננת בהתגבשות הזהות שלהם כיוצרים צעירים שמתחילים את דרכם".

יהונתן שלמה פישר – אנחנו לא משקל הזיכרונות שלנו

התעללות חברתית ובריונות הן מגפות חברתיות בחיי ילדים ובני נוער רבים ברחבי העולם. הן מלוות בחוויות של להֱיות רדוף, לא מובן, אבוד, שבור, לבד ובלתי נראה לאחרים. כמי שעבר התעללות חברתית בילדות, אני מרגיש אחריות ליצור דיאלוג סביב נושא כואב זה. האוסף שיצרתי, מתייחס לאדם שעובר מסע נפשי פסיכולוגי של התבגרות והתגברות על זיכרונות עבר כואבים וטראומטיים.

את הזיכרונות, תרגמתי לטקסטורות שיצרתי בטקסטילים שבהם אני משתמש: המצולק, הנפוח, המכווץ, המלופף והפגיע. החלטתי להציג את המתח במצבים שבין שבריריות לעוצמתיות, חקרתי אפשרויות לשינויי גבולות הגוף המוכרים וניסיתי להמציא מחדש פרופורציות אנושיות ופיסוליות של גוף משתנה במרחב.

עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

שרה עבד אלקאדר – מעבר

העבודה שלי היא אוטוביוגרפית. בחנתי את המעשה או את התהליך של המעבר דרך, מעבר מתחת, או המעבר על משהו בדרך ממקום למקום. הפרויקט עוסק בסיפור נוודות אישי שהוא גם תופעה עולמית. התגוררתי במקומות שונים, נחשפתי למנהגים ולתפיסות שונות בחברה היהודית ובחברה הערבית והרחבתי אופקים. הערבוב והמגע עם עולמות זרים, גיבשו אצלי זהות פלורליסטית חדשה שאינה שייכת לא לחברה הערבית, לא לחברה היהודית ולא לישראלית. ערביות ושייכות לאסלאם הן חוויות אישיות שלי, אין נכון או לא נכון, זאת אני.

העבודה משקפת את הקשר הרגשי שלי למציאות, את הסיפור הפרטי שלי ובו זמנית משקפת סיפורים וזיכרונות אוניברסליים. עבדתי בחומר באופן ישיר ובלתי אמצעי, לא פיתחתי אבות טיפוס כדי שהעבודות יהיו טעונות וגולמיות בו זמנית. ה״ליקויים״ החזותיים בקולקציה הם עקבות הסיפור, ההיסטוריה האישית שלי.

אילת משיח – Growth

הפרויקט מבטא את השאיפה שלי לקיום חיים המשלבים בין הטבע והאדם. התפיסה של אהבת החיים (ביופיליה), שימשה אותי כדי ליצור מערכת סימביוטית אחת המאפשרת שחרור מנטלי, רוגע ושלווה. בפרויקט, אני מציגה פיתוח בר קיימא של סדרת פריטי לבוש המשקפים אפשרות לדו קיום בין הביוספרה והתרבות האנושית.

הפרויקט התפתח בשני מסלולים: האחד, מעבדת חומרים טבעיים שרקחתי, בישלתי ומרחתי על רשתות סינתטיות. והשני, הנבטה וגידול נבטים על מצעים טבעיים ששורשיהם נרקמים לתוך הרשתות הסינתטיות ומתאחים איתן. המטרה היא, להשתמש בטכניקות אלו לשימוש עצמי בבית, דרכן נלמד להכיר בחשיבות הטבע ולצמוח יחדיו.

מאי זרקאוי – מי מסתתרת מאחורי הצעיף?

המסע שלי התחיל ממחקר של אפשרויות ביטוי לחופש, יופי, מגבלות, מתח וזהות, והדרכים לשקף אותן בלבישת הניקאב. אני רואה בניקאב עמדה עצמאית, זהות שנמצאת בין המציאות לגבולות שבה. הניקאב מייצגת אפשרות לשייכות חברתית, דתית ואינטלקטואלית. בפרויקט, אני מתרגמת את תפיסת הקיום הכפול ומגדירה מרחב שמאפשר לחקור ולהגדיר את הזהות המפוזרת.

 עיצבתי סדרת תכשיטי פנים המתפקדים כמסכות ומאפשרים מרחב קיום של שני תפקידים, חיים כפולים. הסדרה, מאפשרת לאדם לבחור את הזהות שבה הוא רוצה להופיע מול העולם החיצון כך שהמהות הפנימית לא תיפגע והוא יוכל להתקיים במקביל בין שני העולמות, האמיתי והמדומיין. מקורות ההשראה למסכות הן תרבויות, תחפושות וטקסים שמעניקים חופש ללבוש זהות חדשה ולתפקד באמצעותה.

רותי מרגלית – מים עד נפש

המים הם יסוד הבריאה במיתולוגיה היוונית ומהם נוצרים כל היצורים. במהלך המחקר, התמקדתי בדמויות של נשים שגופן – חלקו אנושי וחלקו חייתי. סקילה, לדוגמה, טובלת במי אמבט מורעלים המצמיחים מתוך איברי גופה מפלצות נוראיות. הדמויות שחקרתי, מלאות ברגש שהן מצופות לכבוש או, לחלופין, לשאת במחיר התפרצותו: שינוי צורתן ופנימיותן.

הקולקציה, מורכבת מפרטי לבוש המעוצבים בקווים עגולים, כתנועת גלי המים, שאותם צבעתי והכתמתי. לצידם, פריטים העשויים בעבודת חוטים עמלנית, הרקומים בחלקם על חומר פלסטי המגיב למים והנמס למגעם. החוטים עוקבים אחר תנועת הבדים ולעיתים כמו מטפטפים עליהם, נענים לגבולות הגוף או פורצים מתוכו החוצה בתנועה משולחת רסן.