פיבקו נחשף לקראת שידור 'עיצוב עולמי - מילאנו' בשבת בערוץ עשר

במוצאי שבת הקרובה, 28/7, בשעה 17:30, תשודר בערוץ עשר התכנית 'עיצוב עולמי – מילאנו'. התכנית מתעדת את המפגש המקצועי, הסינרגטי והמשעשע בין האדריכל הנודע אילן פיבקו לבין שף תומר אגאי (מבעלי מסעדת סנטה קתרינה), כפי שזה התקיים בסיור עיצובי קולינארי שצולם במהלך שבוע העיצוב במילאנו באפריל האחרון. בין היתר, נפגשו השניים עם רוזיטה מיסוני, הבעלים והמעצבת האגדית של חברת מיסוני שממרומי גיל תשעים מספרת מה גורם לה להמשיך ליצור, עם מעצבת העל פאולה נבונה רבת הפעלים שלא נחה לרגע ועם מעצב התאורה הנודע, אינגו מאורר, שסיפר להם מה מניע את היצירה שלו. כדי לתבל את כל הטוב הזה גם בניחוחות וטעמים, נערכו צילומים גם במסעדת Dry, שכבשה את מילאנו בסערה, ובמסעדת Il Carpaccio המסורתית והוותיקה יותר.

לקראת שידור התכנית, נפגשתי עם אדריכל אילן פיבקו כדי לשמוע ממנו רשמים מהחוויה וגם, לא פחות חשוב, לשקף תמונת מצב עדכנית עליו ועל משרדו. פיבקו, הידוע כנהנתן ואוהב החיים הטובים, כמו היה תפור במדויק לליהוק עבור תכנית המשלבת בין אדריכלות, עיצוב, אוכל ואופנה. כשהוא מדבר בהתלהבות רבה על מילאנו, עיניו בורקות ואין ספק שהוא אוהב ואוהד מושבע של החוויה.

"שבוע העיצוב במילאנו הוא אירוע קנוני, מופלא וחשוב הכולל גם אדריכלות ועיצוב אבל גם מזון, אופנה, רכבי יוקרה ומיני תחומים נושקים הקשורים בסגנון חיים" אומר אדריכל אילן פיבקו "מדהים לחוות את כל חברות הרהיטים, אבל בהחלט לא רק, המייצרות פעילויות, אירועים, קוקטיילים, מסיבות ותערוכות המתכנסים יחד בעיר המדהימה הזו ומייצרים המון חן ויופי ללב ולנשמה".

משהו בסגנון 'נהנית, ספר לחבריך?'

"לגמרי. זה ממש מעניין ומרתק לראות איך כל העיר מתגייסת לקראת ולטובת מאות אלפי אנשי המקצוע והאורחים המגיעים אליה במהלך שבוע אחד ואיך כל זה מרגש ומורגש כמובן ברחבי רובעיה. בפרק זמן מוגדר, העיר מתרכזת, תורמת ונרתמת למען אירוע מכונן של דיזיין וכך, בין היתר, יש השתתפות גורפת של חלונות הראווה, החנויות, אולמי התצוגה ומיני החללים השונים בהם מוצגים פריטי עיצוב, קולקציות ותצוגות מדהימים, מהחדשים והעדכניים בתחומי העיצוב השונים.

"התוצאה של כל זה, היא שבמהלך מספר ימים, אפשר להסתובב בעיר, לשטוף את העיניים, להתחבר, להתעדכן ולהרגיש איך כל זה מעשיר וממלא בהשראה. לעיתים, מספיק שבריר שנייה ומבט חטוף כדי לקלוט ולהבין מה קורה ולעיתים ההכלה והעיכול של כל זה קורים רק בדיעבד לאחר שהדברים שוקעים במחשבה.

"אני בעצמי נוסע כמעט מדי שנה לשבוע העיצוב וכעת, עם ההשתתפות בתכנית, נראה שבהחלט חשוב ומעניין להנגיש את כל זה לא רק לקהל המקצועי אלא גם לקהל הרחב שלא מחשיב את האירוע כיעד על מפת התיירות הקלאסית שלו. חשוב להראות עד כמה ניתן לספוג מהפסטיבל החגיגי הזה וכמה הוא מלמד, מהנה ומעשיר למרות הגודל העצום שלו שלא מאפשר לעשות 'וי' על הכל ומן הסתם ברור גם שלא צריך".

כמי שאולי יותר מכל מייצג בעיני הקהל הרחב את סגנון החיים הטובים, היית ממליץ לנסוע לשבוע העיצוב ?
"ראשית, הייתי ממליץ לצפות בתכנית ולהתרשם. אין ספק שלשבוע העיצוב יש גם אפקט של החיים הטובים. אמנם זה לא אתר נופש שבו מגיעים כדי להעביר את היום בבטן גב ולרקוד בדיסקוטקים בלילה. זה בכל זאת אירוע מקצועי המיועד, בראש ובראשונה, לאנשי מקצוע. אבל, עם זאת, זה מעניין גם מבחוץ לראות עד כמה זה אירוע אינטנסיבי, מלא וגדוש בכל טוב".

דיזיין כסגנון חיים

כמי ששומר תמיד על הופעה אופנתית מוקפדת וככזה הידוע שנרשמים אצלו בתור להתארח בארוחות ערב פרי בישוליו, פיבקו מחשיב עצמו כראשון להנהיג את סגנון החיים הנהנתי איתו הוא מזוהה. "זה תוצר של נגיד עשרים או שלושים השנים האחרונות שבמהלכן נוצרה באמת תערובת של כל תחומי העיצוב הנוגעים זה בזה ושייכים לאורח החיים שלנו. אדריכלות, עיצוב פנים, עיצוב מוצר, עיצוב אופנה, מזון ובישול, הם כולם במידה רבה תחומים משני חיים וכעת זה הפך למן קונצנזוס מובן מאליו המעניין את כולם.

"אם לפני שנים כל אחד עסק בתחומו, היום כל תחום הדיזיין הפך לסביבה שלמה גם עבור המעצב שעוסק בתחומים מגוונים וגם עבור המשתמש שצורך את כולם יחד כחבילה אחת. היום, כל תחום הדיזיין מתחבר יחד, מכוונן להפוך לחלק מהחיים של כולנו ומייצר סוג של אורח חיים שהופך נכון ומובן מאליו עבור כולם. דרך התכנית, הצופים יוכלו לקבל את תחושת סגנון החיים הזה, לחדד אותה מצד אחד ולהפוך אותה להרבה יותר הוליסטית מצד שני. האירוע במילאנו, בהחלט ממחיש את התחושה של עד כמה הדברים ארוגים זה בזה".

אפרופו מילאנו ואנשי המקצוע המובילים שראיינת שם, מה התחושה שלך כאדריכל כשקולגות בעלי שם מוזמנים לתכנן פרויקטים כאן בארץ?
"כמו בכל קונקורנציה, הייתי שמח שלא יבואו אבל ברור שזה חלק מהחיים כך שזה גם נחמד שהם באים ומביאים איתם קצת רוח אחרת. זה מפעיל את כל הענף והמפגשים האלה תורמים מאוד להתפתחות שלנו כאן".

בתל אביב התנהג כצרפתי

פיבקו הוא יליד פריז, שהגיע לתל אביב בגיל שנה וחצי ומאז, ובמהלך כל חייו, נשאר לגור בעיר. כשאני שואלת אם הוא יותר תל אביבי עם גינונים צרפתיים או יותר צרפתי שגר בישראל הוא משתעשע עם השאלה. "יש בי תערובת לא מתוכננת של ישראלי צרפתי אבל, בסופו של יום, כולנו תערובת של נוף מולדתנו. תמיד יהיה לי עניין עם צרפת. אמנם הגעתי לארץ כתינוק וזה לא שחייתי או התפתחתי שם או שהיה לי קשר אמיתי לשם, אבל זה היה ברקע של הבית וזה כן עשה אותי באיזשהו אפן ולכן המשכתי להתעניין בה".

צרפת גם קירבה אותך איכשהו לתחום האדריכלות?
"אם הייתי ממשיך לחיות בצרפת אולי לא הייתי הופך לאדריכל כי הכל שם כבר גם ככה יפה ופשוט אין מה לטרוח. פה בארץ, בילדותי, הארץ הייתה מאוד יבשושית, במיוחד בעשורים הראשונים שהיו די דלים בתחומים האלה. הרגשתי בצורך שאם אני רוצה משהו יפה, אני חייב לעשות אותו. כנראה גם היה לי מספיק כשרון כי התקבלתי ללימודי ארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. במהלך הלימודים ותקופה מסוימת אחריהם, עבדתי במשרדו של אדריכל אברהם יסקי, אותו אני מחשיב כתחנה מקצועית מכובדת בחיי. אין ספק שמקצוע האדריכלות נלמד על דרך הספיגה ולכן חשוב היה לי אז להיות במשרד מוביל כדי להרגיש כבר בהתחלה את השפיץ של המקצוע".

מה היה החלום אז?
"לא היה לי חלום נורא גדול. חייתי את העשייה שהייתה מהנה ומעניינת והתקדמתי מרגע לרגע. לא בניתי לי מסלול מרוצים שבו אזכה כל פעם במשהו. היה לי גם מזל, כי במשרדים שעבדתי בהם נתנו לי לעסוק בעיקר בדיזיין ופחות בפן הטכני של התכנון. במידה רבה זה עיצב אותי להיות מי שאני עד היום".

אז איך באמת נהיית מי שאתה היום? אילן פיבקו המותג?
"אני לא יודע להגיד באמת. אני חושב שבגלל שהייתי ראשון שהרגיש את הצורך לאחד בין הבתים שבניתי לבין אורח החיים שהם יצרו בחיי. הערבוב של הכל כחלק מהנראות והחוויה של החיים והאינטראקציה בין כל תחומי העיצוב נחשבה חדשנית בזמנו. מראשית הדרך, היה נראה לי מוזר שמוסדות החינוך בארץ מפרידים את התחומים האלה לפנים וחוץ. בעיני זה הכל אותו גוף. בארץ לא מלמדים את זה ככה וכל ההפרדה הזו לא נכונה בעיני.

"כשאנשים הבינו את היופי בעניין ההוליסטי של סגנון חיים, גם התחלתי לעניין את המדיה הן מקצועית והן מעבר לזה. המארג הבלתי נפרד של המקצוע, העיסוק, חיי היומיום וחיי החברה שלי, יצרו יחד סקרנות טבעית מצד הצופים מהצד. הטיפוס שאני, הבגדים, האירועים, האירוחים וכל מה שאני מייצג בוודאי תרמו גם הם לעניין".

מווילות בודדות עד בנייה רוויה ויזמות

המשרד של פיבקו, 'פיבקו אדריכלים', אותו הקים בשנת 1981, ושאותו הוא מוביל בשיתוף אדריכל עמית מס, התחיל בתכנון ווילות ועבר, במהלך כמעט ארבעה עשורים, התפתחות מהותית. כיום, מונה המשרד כארבעים עובדים האמונים על כשבעים פרויקטים עליהם הם עובדים במקביל. "בשנים הראשונות, התעסקתי בעיקר בבתים פרטיים, בווילות יוקרה ופרויקטים שיש בהם הרבה כסף" אומר פיבקו "עד היום, זה חלק מההתעסקות במשרד שאני מאוד אוהב כי היא נותנת לי לגעת בדברים הכי מתקדמים וחדשניים שיש".

יש נקודה שמציינת תפנית מקצועית משמעותית מבחינתך?
"בשלב מסוים יצרתי את 'פיבקו סטודיו'. עלה לי רעיון להקביל בין עולם האדריכלות ועולם האופנה בהקשר של תפירת עילית לעומת קולקציות מוכן ללבישה. ההצעה הייתה, לתרגם את מה שקורה בתחום האופנה לעולם האדריכלות והבנייה הפרטית כך שבמקום שכל הבתים יהיו אותו דבר, ניצור תכנית לפיה אפשר יהיה לקנות מוצר שאינו אחיד לפי בחירה".

החדשנות של פיבקו הייתה בכך שהציע למעשה מספר מודלים של בתים חד ודו משפחתיים מהם ניתן היה לבחור מודל מתאים במחיר שווה לכל נפש. הבתים היו מותאמים הן למגוון מגרשים ברחבי הארץ והן תקציביבת לצורכי השוק. "השאר הוא היסטוריה" הוא אומר "המהפכה בתחום האופנה הייתה בכך שהמעצבים הגדולים לפתע הציעו פריטי לבוש טובים במחיר סביר לכולם. חשבתי שזה נכון לגבי בנייה להמונים. עשינו כמה בתים ככה אבל מהר מאוד הפכתי לאדריכל נגיש שקבלנים קלטו שניתן לשכור את שירותיו ולקבל תוצאות שנראות נהדר במחיר לא יקר.

"יזמים וקבלנים המייצגים את האדריכלות המסחרית הבינו שאפשר לקבל ערך מוסף כלכלי גם מדיזיין של בתים להמונים ושגם הקהל הרחב רגיש היום לעיצוב, מבין שזה עולה יותר ומוכן לשלם על זה כסף טוב כדי שגם לו יהיה 'כזה'. היום, גם האדם הממוצע שאינו בתחום חשוף לדברים, רואה, נוסע ורוצה גם. התיאבון קיים אצל כולם, מה שמשתנה, זה עומק הכיס ועדיין אני משוכנע שאפשר לעשות דיזיין טוב לא בהון תועפות".

הפרויקט הראשון להמונים שתכנן פיבקו היה זה של היזם ראובן כהן ששכר אותו לתכנן כמה עשרות בתים במערב ראשון לציון. ברגע ששמו של פיבקו הוצמד לפרויקט, המחיר והמכירות גם עלו בהתאם.

איך נוצר הקשר עם היזמים והקבלנים?
"די מהר הם הגיעו בעצמם לפתחי והתחלנו לעבוד יחד. עד אז, קבלנים תכננו פרויקטים לבד וככה זה גם נראה. באותו זמן, הראשון היה היזם ראובן כהן מראשון לציון שקנה את יתרת האדמות של מערב העיר שבהן שבעים חלקות לבתים דו משפחתיים שעלו 400,000 דולר. כהן רצה חצי מיליון דולר לבית ולא הבנתי איך זה יכול להיות. הוא אמר שהוא מאמין בי ובאמת, כשיצאנו למכירה, עלות הבתים קפצה במאות אלפים. פתאום, אנשים מענף הבנייה ממש הגיעו לשכונה בסיורים מודרכים כדי לראות ולהבין איך לדיזיין יש אפיל של כסף ואיך כל זה מתורגם לכך שאנשים מוכנים לשלם בשביל עיצוב עכשווי ונכון".

זה הביא עוד פרויקטים?
"כן. הם הבינו שזה לא רע לקופות, אלא ממש להיפך. עד אז, הם חשבו שהם יתרוששו מזה ושזה יהיה בלתי אפשרי למכור בתים בסכומים כאלה. אבל אז הם ראו שכונה בראשון לציון שאנשים לגמרי מוכנים לשלם בשביל לגור בה. כשאתה עושה משהו נחשק, יש מי שמוכן לשלם. זה ככה בכל תחום ואף אחד לא מכריח אף אחד לקנות שום דבר. זה חלק ממנגנון ההיצע והביקוש".

התפתחות המשרד של פיבקו המשיכה בטבעיות עד שהיום הוא עוסק במתחמים ומגדלים למגורים, בנייה רוויה, תב"ע, תמ"א, פינוי בינוי, בתי מלון, מבני ציבור, וילות ומשרדים. כל זה לצד עיצוב פנים ועיצוב פריטי ריהוט. בין הפרויקטים הבולטים שהשלים המשרד בעת האחרונה ניתן להצביע על אדריכלות לפרויקט רביעיית פלורנטין, Blue תל אביב, צוקי ארסוף, פיבקו אקדמיק בבאר שבע ועוד עשרות פרויקטים מנהריה ועד באר שבע.

בנוסף לכל עיסוקיך, מסתבר שאתה גם יזם
"כל חיי הייתי גם יזם. זה התחיל עם הבתים שלי שקניתי ביפו ובנווה צדק והמשיך מאז. מפעם לפעם אני עושה פרויקט יזמות שלי שבו אני גם היזם וגם האדריכל. זה כאב ראש לא קטן אבל גם כיף, מעניין ומרתק במידה רבה כי יש אלמנט של תוספת יצירתיות וצורך לפתור בעיות מסוגים נוספים. אני מאוד נהנה מזה ובכלל, אני לא עובד, אני עוסק לפרנסתי בדברים שאני אוהב. זה עניין של הזווית ממנה מסתכלים על הדברים. עם מה שעברתי בחיי, אני יכול להיות לגמרי אומלל אבל אני בוחר בכל יום מחדש לראות רק את הכיף".

על סביבה, ציפוף ומסר לבוגרים

לא פעם נאמר עליך שלפרויקטים שאתה מתכנן אין כל קשר לסביבה
"היפך הוא הנכון. אני רואה את עצמי כאדריכל קונטקסטואלי. אני מחבר דברים לסביבה שלהם. זה לא אומר שאני צריך לחקות את הקיים או את מה שיש ליד. יש דיאלוג כמו בכל תחומי היצירה. יש רבדים וההתחברויות מתרחשות ברבדים הללו. ברביעיית פלורנטין למשל (עליה קיבל פיבקו לא מעט ביקורת), זו השכונה היחידה בתל אביב שלא בנויה כמו כל העיר אלא יותר בסגנון אורבניזם בינלאומי לפיו הכל בנוי כבלוק אחד כשהשטחים הפתוחים נמצאים מאחור ובחזית הקדמית, הנושקת לרחוב, ישנה קומת מסחר למטה ומעליה קומות מגורים.

"במקרה הזה, קבלנו תב"ע קיימת שיצרה אלכסון בבלוק כשדווקא מתוך המגבלה נוצר משהו מעניין. החלטתי לעשות גוש של מגורים יחד עם רחובות פנימיים, קומת מסחר וכמובן דירות למעלה. הצורניות המעוגלת של המבנים, מתחברת לסביבה דרך הדי אן איי של פלורנטין ולמרות שהצורות בסוף טיפה שונות, המהות והאווירה של המתחם מתחברים לסביבה ולמקום. זה נכון לגבי רוב הפרויקטים שלי. אני בונה את הגרסה של איך אני רואה ורוצה לראות את הדברים וחושב שייראו טוב בסביבה שלהם".

לאחרונה מדובר הרבה על ציפוף עירוני. מה הגישה שלך לעניין?
"כל הערים בעולם עוברות התחדשות עירונית מה שעושה דברים מאוד נעימים לערים, כמו ניו יורק למשל, שהיו בדרך להיכחד. עד לפני עשרים שנה, עבור רוב האנשים, הערים היוו מאין ג'ונגל אורבאני מסוכן ולכן כולם ברחו לבתים קטנים עם גינת דשא בפרברים והגיעו לעיר רק לצורכי עבודה. מאז, ערים הבינו שהן חייבות להחזיר לעצמן את יופיין, זוהרן ואיכותן הנפלאה. ברגע שהתחילו לעשות את זה, חלה נהירה המונית חזרה העירה כי פתאום העיר הפכה שוב נעימה, עשירה ומגוונת מבחינת כל מה שהיא נותנת לתושביה.

"כילד, נער ואדם בוגר, אני גר כל חיי בתל אביב ובהחלט חושב שהחיים בה מעשירים בצורה בלתי רגילה לעומת כל עיר שינה אלטרנטיבית. גם אם יקומו שכונות שלא בהישג יד של כולם, לצדן יתפתחו גם שכונות נגישות יותר. הערים מסביב לתל אביב כמו בת ים, חולון, רמת השרון והרצליה הן גם למעשה חלק מהעיר ואולי יהיו בהן פתרונות דיור יותר נגישים וזולים ועדיין בקרבת מקום. זה טבע הדברים".

מה שבטוח שלא כולם יוכלו ליהנות מזה
"ציפוף או לא, זה עושה ערים למטופחות ויפות יותר וזה יקרה גם בתל אביב. הנקודה של מי שייהנה מזה אכן קיימת ובישראל מנסים לפתור את זה באמצעות דיור בר השגה שיחייב יזמים במסגרת החוק להקצות אחוז מהדירות למחיר בר השגה גם לצעירים. היום, הבינו כבר שלא טוב יהיה להפוך עיר למבצר של אנשים הומוגניים בעלי ממון, אלא שנכון להכיל בה מגוון של אנשים. ימים יגידו. אישית, אני פחות מאמין ביוזמות כאלה רחבות אלא חושב שזה צריך לנבוע מלמטה, להיות אמיתי ולא מסובסד. אני יותר בעד קפיטליזם כמנוע ויוזמה פרטית שתהיה חייבת להיות תחת פיקוח, שליטה או זכוכית מגדלת של הממשל".

פיבקו יושב במשרדו ומתחיל כל פרויקט, בין אם מדובר ברהיט או מתחם מגורים, בשרטוטים על ניירות שקופים המונחים על שולחנו. הוא לא נוגע במחשב ומביע זיקה ואהבה גדולה לחומרים
"חלק גדול מהעשייה שלי, בטח בתחילת הדרך, היה גם מאוד חושני במובן של לחוש ולהרגיש את החומר. באדריכלות היום, יש סכנה שאתה מתכנן הכל במשרד ובסוף שולח הוראות לביצוע. לי יש צורך לעבוד עם החומר כמו פסל שמפסל עד שהוא מגיע בדיוק לדבר הנכון. אדריכלות איפשהו מתרחקת מזה אבל אני משתדל שלי זה לא יקרה".

לגבי קולגות מוערכים אומר פיבקו שבחו"ל הוא מעריך מאוד את אדריכל נורמן פוסטר ורבים אחרים שניתן לזהות במגזינים. "בארץ, יש בעיה כי אנחנו עדיין נמצאים בעיצומו של תהליך" הוא אומר "פיתחנו המון תחומים לרמות הגבוהות ביותר אבל עדיין לא התפתחנו מספיק בתחומים הפלסטיים. האדריכלות רק עכשיו מתחילה לקבל מקום של כבוד בתרבות שלנו ולכן אני לא חושב שיש מישהו בארץ שהוא ברמה באמת של עשרה או אפילו חמישים האדריכלים המובילים בעולם".

ובנימה זו, מה תוכל לומר למאות האדריכלים החדשים המסיימים בימים אלו את לימודיהם?
"לצערי, לא צפוי להם מי יודע מה טוב כי המקצוע לא מתגמל במיוחד. לעניות דעתי, בתי הספר היו צריכים ללמד לפחות סמסטר אחד איך לנהל משרד אדריכלים כי בפועל אין להם מושג קלוש איך לעשות את זה. רק מי שיש לו אבא עשיר או כישרון ניהול מולד, מצליח לשרוד, אחרת המקצוע כרוך בהמון עבודה קשה ואינטנסיבית. אני מציע לאדריכלים הצעירים לבחור בזה רק אם הם באמת רוצים ואוהבים את זה ולא בגלל הכסף, בטח שלא בשלב הראשון".