אדריכלות
עולה בלהבות, נוטרדאם דה פריז (צילום דן יפת)

המשקפת: אודית לורן בלקין חושפת למה השריפה בנוטרדאם נוגעת לה אישית

שמונה מאות וחמישים שנות היסטוריה לא הולכות ברגל. בטח לא כשמדובר באחד המבנים האדריכליים הידועים והתיירותיים בעולם. בפריז כבר מבטיחים לשקם וכבר מחפשים מי אשם. בינתיים, קצת נוסטלגיה לא תזיק

בין השנים 1986-89 גרתי בפריז. בשנתיים הראשונות, במרחק הליכה קצרצר מארמון האינווליד, על הכיפה המוזהבת שלו, ובשנה אחר כך, במרחק של כמאתיים מטרים מהכניסה לקתדרלת נוטרדאם. בשנה ההיא, כבר למדתי בבית הספר הגבוה לאמנויות גרפיות והתעקשתי ללכת מדי יום ברגל כשבתחילת היום הקתדרלה מלווה אותי מאחור ואילו בסופו, היא מקדמת את פניי רגע לפני שאני נכנסת הביתה.

עדיין באור יום, הקתדרלה עולה באש (צילום שרון היינריך הדרי)

הקתדרלה, שתמיד עמדה שם והייתה כמו מובנת מאליה בזמנו, היוותה חלק בלתי נפרד משגרת יומנו וכמובן היעד הראשון לקחת אליו אורחים, מבקרים וחברים שהגיעו אלינו לביקור. בימי ראשון בהירים ורעננים, היינו יורדים אל הגשר והרחבה שמולה כדי לקחת חלק באווירת החג והחופש שנוצרה סביבה אם בגלל ספורטאי הסקטים והסקטבורד על הפעלולים המדהימים שלהם, אם בגלל הוגי הדעות ההזויים בחלקם שהיו עומדים על מיני קופסאות במטרה להביע את שעל ליבם ואם בגלל מיני מופעים מרתקים והתקהלויות מסקרנות.

הקתדרלה נצבעת בכתום (צילום שרון היינריך הדרי)

הקתדרלה שימשה לנו גם רקע במעבר שלנו מהגדה השמאלית לימנית כשיצאנו לטייל לכיוון המארה, מרכז פומפידו, מוזיאון הלובר או סתם כדי לקנות משהו בכלבו BHV או ברחוב ריבולי. כך או כך, ובכל מקרה, היא תמיד עמדה שם זקופה, מרשימה ובטוחה גם כשחזרנו הביתה, אל דירת הגג שלנו, ממנה נהנינו לא פעם להציץ החוצה ולהתבונן בחלון הרוזטה העגול מקושט הויטראז’ים הצבעוניים שנצנצו בשלל גוונים בהתאם לשעה ביום.

נסעה לחופש עם ביתה (צילום גליה בן דרור)

אתמול בערב, עם הופעתם של צילומי השרפה הראשונים של אחד המונומנטים האדריכליים הידועים והמתוירים בעולם, הלב לא יכול היה שלא להתכווץ. בתחילה, נראה היה שזמן רב עובר עד הגעתה של העזרה הראשונה שהייתה, כך נראה היה מרחוק, מאוחרת מדי ודלה מדי. דקות ארוכות הלכה פיסת ההיסטוריה ואיבדה עוד ועוד חלקים מהמבנה המרשים שלה וכך, קרס לו הגג ואחריו גם צריח וחשש של ממש הציף דאגה אמיתית לשאר חלקיה. על פי פרשנות שקראתי, החומרים מהם נבנתה הקתדרלה, החללים הגבוהים ומלאי החמצן, היעדר מערכת לכיבוי שריפות והרחובות הצרים שמסביבה – הם אלו שגרמו לעיכוב הקריטי כל כך בכיבויה.

וזכתה לחוויה בלתי צפויה (צילום (גליה בן דרור)

באחת הפרשנויות, שמעתי שמבנה כזה, הקרוב לשנות קיום של כאלף שנים (בניית הנוטרדאם החלה בשנת 1163 ונמשכה כמאתיים שנה), צפוי להינזק לפחות פעם אחת בסדר גודל כזה בטווח זמן של תקופה כזו. למרבה הצער, ככל הנראה, לא הרבה ניתן היה לעשות אל מול הלהבות שהגיעו, כך לפי עדויות, לגובה של תשעים מטרים השווים לגובה של בניין בן כעשרים וחמש קומות. גם מקור המים הסמוך, הלא הוא נהר הסיין, לא יכול היה להושיע שכן לכבאים לא היו את הכלים הדרושים על מנת לעשות זאת.

צולם מחלון ביתו שברובע העשרים (דן יפת)

הגורם לשריפה עדיין לא ידוע והצרפתים, כמו גם סקרנים בעולם כולו, ידרשו לקבל את התשובות לכך ובהקדם. גם אם מדובר בתאונה, הציבור מעוניין לדעת כלפי מי הוא מפנה את האצבע המאשימה. כך או כך, משרד התובע הכללי בפריז כבר החל בחקירה. עוד ידוע, שהקתדרלה הייתה נתונה בזמן האחרון תחת שיפוצים ועכשיו, מספר שעות לאחר כיבוי הלהבות, לא ברור אפילו אם המבנה יישאר יציב או יקרוס תחת עצמו. התשובות לכל זה יתקבלו רק בשבועות הקרובים עם הגעתן של משלחות שיאמדו את כמות והיקף הנזקים. בינתיים, לא מעט בעלי ממון מיהרו להכריז על העברת תרומות לשיקום הקתדרלה ונשיא צרפת, עמנואל מקרון, הבטיח בהודעתו לשקם את האתר ההיסטורי שעבר לא מעט תלאות במהלך מאות שנים.

צילום אותנטי מיום רביעי האחרון (מארי מיכאלי)

יופייה של הקתדרלה, הנמצאת ברשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק”ו, כך לפחות בעיני, הוא בכך שהיא לא משמשת רק כמקום משכנו של הארכיבישוף של פריז וכך נתפסת כסמל דתי, אלא בעצם היותה סמל פריזאי, צרפתי, תיירותי ותרבותי. הקתדרלה היא גם זירת ההתרחשות של ‘הגיבן מנוטרדאם’, ספרו של ויקטור הוגו שבמהלך המאה ה-19 היה פעיל למען שימור ושחזור קתדרלות שנבנו בסגנון גותי.

נזק גדול נגרם למבנה ההיסטורי המרשים הזה. חלקים מהגג קרסו וכך גם אחד הצריחים. היום, מודיעים בצרפת, מבנה הקתדרלה וצריחיה המרובעים שרדו את האירוע הקשה. סגנית ראש העיר פריז, קארן טייב, העריכה שהשיפוצים יימשכו כעשר שנים והבטיחה ש”נוטרדאם תהיה שם בעתיד”. כך לפחות כולנו מקווים.

לפני שהכל התחיל (צילום שרון היינריך הדרי)