אם אתם חושבים שזה שיש אתם טועים: הכירו את הפסל הספרדי

בפסלי השיש ההיסטוריים השקיעו מאמץ רב להבאת הפרטים לכדי מראה מציאותי; קפלי הגוף הטבעיים, המרקמים שעל העור או הקמטוטים העדינים של פיסות הבד נחצבו בדקדוק יתר. אבל איך זה נראה כשאלה עוברים גלגול נוסף ונותנים להם פרשנות חדשה ורכה?

סרחיו רוג'ר הוא אמן טקסטיל מברצלונה, שהפרויקט האחרון שלו, 'הריסות טקסטיל', הוצג בשבועות האחרונים במילאנו במסגרת שבוע העיצוב, במרחב התצוגה המפורסם של הגלריסטית האיטלקייה רוסנה אורלנדי. רוג'ר החליף את אבן השיש הקלאסית והכבדה ובמקומה, יצר וחיקה את הפסלים הקדומים באמצעות פיסות טקסטיל. הוא לוקח את האלמנטים העתיקים בתולדות האמנות, נותן להם פרשנות חדשה ויוצר פרטים דקורטיביים שמסמלים את היופי האולטימטיבי בפרספקטיבה משלו.

את ההשראה לעבודותיו שואב רוג'ר מיצירות מסורתיות ומהתרבות היוונית-רומאית. פסלים בדמותם של יופיטר, ראש האלים במיתולוגיה הרומית ומקבילו של האל היווני זאוס, לצד אלת הירח סלנה ועמודי איוני יווניים טיפוסיים, מקבלים חיים חדשים ומפתיעים. לפיסול היצירות הוא נוהג להשתמש בבדי קטיפה או פשתן, אותם מקפיד ללקט מחנויות עתיקות ומשתדל ליצור כל פסל מחתיכת בד אחת. הבדים, מתחילת המאה ה-20, נושאים עמם את חלוף הזמן ומכניסים חיים לעבודות. בנוסף, המרקם של האריג מקנה לפסלים את מראה האבן האייקוני, אותו רוג'ר מנסה לדמות.

בדומה לעבודה בתחום האופנה, רוג'ר יוצר גזרות שטוחות, עליהן מוסיף עבודות חוט לקבלת הטקסטורות והפרטים השונים, שמייחדים את הפסלים הטיפוסיים, תלתלים, צמות ראש, נזר וכדומה. לבסוף, ממלא ומרפד אותם וכך יוצר את נפחם התלת ממדי. לפרטי הביגוד של הפסלים, כמו בעבודתו 'סיירן', הוא מעבד את הבד באמצעות מייצבים שמקשיחים אותו ועוטף איתם את הפסלים, על מנת לחקות את הקפלים שנחצבו באבן.

העבודות מוצגות על פודיומים, שמזכירים את האופן בו היצירות המקוריות מוצגות בין כותלי המוזיאון. דרך היצירות שלו, משחזר רוג'ר את ההיסטוריה של האמנות הקלאסית ונותן לה טוויסט מודרני, מעט הומוריסטי ועם הרבה רוך ויופי, שקשה לעמוד בפניהן.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? ~> כתבו לנו