מעצבת הפנים שמחברת בין עולמות

הסטודיו של נורית גפן חוגג 20. זה לא שהיא מתרגשת מזה או חוגגת את האירוע באופן מיוחד. ובכל זאת, אחרי שני עשורים, היא מרגישה ש"הניסיון נותן את אותותיו". במהלך הזמן הזה, היא הספיקה לתכנן לא מעט בתי יוקרה ומשרדים, לזכות בפרסים בתחרויות עיצוב נחשבות ולהופיע עם הפרויקטים שלה במדיה בארה"ב, באירופה ובסין. ללא ספק הישגים מכובדים.

חלק מהפרויקטים שמתכננת גפן הם של תושבי חוץ ועולים חדשים ולא פעם קורה, שהיא לא נפגשת עם לקוחותיה עד להשלמתם. לדבריה, היא לא עובדת על יותר משישה פרויקטים בכל זמן נתון "אלא אם כן יש פרויקט גדול במיוחד ואז לא אעלה על מינון של ארבעה פרויקטים בו זמנית".

כדי להיות הכי בעניינים, היא מתפעלת באתר שלה בלוג שבו היא משתפת בתובנות מקצועיות, ובמקומות מעוצבים במיוחד בארץ ובחו"ל. ובנוסף, היא מתחזקת עמוד אינסטגרם ועמוד פייסבוק, שבהם המון מידע על פועלה ועיסוקיה. כשאני שואלת אותה איך היא עושה את זה, היא עונה שגם בשביל זה היא לקחה שיעורים ושבכלל, היא אף פעם לא מפסיקה ללמוד.

והנה 12 עובדות שלא ידעתם על מעצבת הפנים נורית גפן: 

היא נולדה בקיבוץ

גפן נולדה בקיבוץ צאלים, בילדותה, עברה משפחתה במספר תחנות עד שהשתקעה בשכונת נווה רסקו ברמת השרון. "זו הייתה שכונה נטולת מעמדות באווירה של קיבוץ שבה ההורים חברים, הילדים חברים ובכל מקום מסתובבים על אופניים בתחושה של חופש" היא נזכרת.

המנטור הראשון

נורית גפן היא בכלל עורכת דין במקצועה המקורי. "התקבלתי לרפואה ולעריכת דין בכל האוניברסיטאות בארץ" היא נזכרת "בתום הלימודים, אחרי התמחות אצל מי שאני מחשיבה כמנטור הראשון שלי, עו"ד אלי זוהר, החזקתי, במשך 15 שנה, משרד עורכי דין מצליח שעסק בעיקר בנושאי נדל"ן".

בחסות זהר, למדה גפן את ערכי העבודה הקשה ואת היחס ללקוח. כעורכת דין, היא שימשה גם כמגשרת ולמדה לנהל פרויקטים מורכבים, מה שעוזר לה מאוד גם במקצוע הנוכחי שלה בפן של ליווי ודיבור עם הלקוח והבנה כוללת  שלו. "בהמשך הדרך, כשכבר עבדתי כמעצבת, לקוחות אמרו לי שיש בי משהו טיפולי. אני מסוגלת גם להכיל, גם לתקשר וגם להוריד מאנשים המון עול".

יכלה להיות אדריכלית

בצעירותה, בזמן ההרשמה ללימודים, השתעשעה גפן עם הרעיון של לימודי אדריכלות ואפילו כבר הייתה לה את חוברת ההרשמה ללימודים בטכניון. "בסוף, לא נרשמתי כי לא במיוחד הצטיינתי במגמת השרטוט בתיכון. האמת היא, שלא הצלחתי להעביר קו אחד ישר. בהמשך, עם המחשב, כתב היד שלי, שדומה יותר לכתב של רופאה, , כבר לא היוו שום מכשול".

החלטה של רגע

בשלב מסוים, החליטה גפן, יחד עם בן זוגה, אבי, לבנות בית ברעננה. "הלכנו לפגישה אצל אדריכל דובי וויט מוויט אדריכלים שהיה אמן עדין נפש" היא נזכרת "במהלך הפגישות אתו, בדקנו איך נוכל להעביר את הסגנון האדריכלי של שנות העשרים בתל אביב, לביתנו החדש ברעננה.

"אדריכל וויט האיר בפנינו את הפן האמנותי של האדריכלות בזמן שאני הייתי עסוקה, מבקר עד ערב, בכספים, במחלוקות ובקשיים של אנשים. לאחר אחת הפגישות אצלו, הלכתי לשבת לבד בבית קפה ופשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת לקום ולהגיע לפגישה במשרד העו"ד שלי. ביטלתי את הפגישה ונסעתי הביתה. תוך שבועיים, העברתי את המשרד לחברה ופרט לחליפה אחת, מסרתי את כל החליפות שהיו לי לחנות יד שנייה".

המנטורית השנייה

בשלב הזה, החליטה גפן להגשים את החלום שלה ללמוד בחו"ל. "מצאתי תכנית לימוד לתואר שני במנהל עסקים באנגלית באוניברסיטת תל אביב עם אוניברסיטה בארה"ב. היינו אז עם שלושה ילדים ומשכנתה על הבית החדש ובכל זאת אבי (בעלה של גפן) לא ראה בזה שום מכשול גם כשנסעתי לתקופות לשיקגו ולהונג קונג במסגרת הלימודים. כשסיימתי את התואר, למרות שקבלתי הצעות עבודה מפתות, הבנתי שהגיע הזמן לשחרר את הפן העסקי".

בשלב הזה, פנתה גפן ללמוד בבית הספר לעיצוב פנים של ברברה ברזין. "מצאה חן בעיני השיטה של האמן והשולייה. הבנתי שזו פריווילגיה ענקית שאיש מקצוע עם ידע וניסיון שם עליך עין ומוכן ללמד אותך. התחברתי מאוד ללהט ולתשוקה שבה. ביקשתי ממנה את כל הפרויקטים ובזמן הלימודים, כשעבדתי אצלה, זו הייתה התקופה שבה עבדתי הכי קשה שאני זוכרת. אבל יצאת משם אשת מקצוע".

הוואו הנכון

תכנון בית מתחיל אצל גפן בהכרת הלקוחות ובבקשה להכנת רשימת חפצים המיועדים לבית החדש. "שלוש פעמים נתקלתי בלקוחות ש"שכחו" לציין שיש להם פסנתר כנף. היום, אני כבר יודעת ששאלה על כלי נגינה והאזנה למוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהפרוגרמה.

"כשאני ניגשת לפרויקט חדש, אני לא מעצבת לפי סגנון. אני מתארת את הדיירים ומתאימה להם בית. אבל מה שיקפיץ כל בית מבחינתי, זה תמיד גופי תאורה ואמנות. זה מה שמייחד בית והופך אותו ליוקרתי. כולם רוצים "וואו" אבל ב"וואו" יש כל מיני סוגים. יש את זה שמנקר עיניים ויש את זה עם העומק, העניין, המהות והערכים. כזה שדייריו יזדהו אתו ויהיו מזוהים בו".

סיפורי בתים

גפן אוהבת בתים עם סיפור. פעם הסכימה לקחת פרויקט רחוק רק כי המיקום שלו היה סמוך לפרדס קלמנטינות. היא אוהבת את הסיפורים שמאחורי הבתים ולכן יש לה חיבה עזה לבתים היסטוריים. "בית זה סיפור וסיפור זה בית" היא אומרת "פשוטו כמשמעו".

היא מעידה על לקוחות ובתים מסוגים שונים. "היו לי לקוחות שהגיעו אלי אחרי שהבית שלהם נשרף עד היסוד. הם ממש נשארו בלי כלום, אפילו לא בגדים. כששאלתי אותם מה הם רוצים, הלקוחה התעקשה על ג'קוזי בחצר. והלכתי עם החלום שלה. יום אחד, בערב שבו ירד גשם זלעפות, אני מקבלת טלפון: שומעת? אני יושבת בג'קוזי עם כוס יין לבן, מסתכלת על הבית והלב מתרחב".

וגפן מספרת על בית נוסף. "יום אחד, קיבלתי טלפון ממישהו שסיפר שאשתו ראתה את העמוד שלי בפייסבוק והיא רוצה רק אותי. הוא הסביר שמדובר בתהליך מיוחד מכיוון שאשתו מרותקת למיטה ושיהיה עלי לקחת על עצמי את כל הפרויקט. התהליך לקח שלוש שנים. אבל בסוף יצא בית מושלם שענה בדיוק על צורכי המשפחה. הבית הזה הופיע במגזינים ברחבי העולם והשתתף בתחרות יוקרתית".

רגעי השיא

גפן מדברת על לא מעט פיקים מקצועיים אבל מציינת במיוחד שלושה. הראשון שעליו היא מדברת הוא העיצוב (פעמיים) של משרדי HOUZZ בישראל. "המנכ"ל התקשר אלי וביקש הצעת מחיר. שנתיים לאחר עיצוב המשרדים הראשונים, המנכ"ל התקשר שוב וביקש שאבוא לבחור איתם את הלוקיישן החדשים הוא במגדלי עזריאלי. במשך 3 חודשים אפשר להגיד שגרתי שם, ממש ככה. מכיוון שהמייסדים של החברה ישראלים, הטמענו במשרדים ערכים ישראלים ובהמשך, הם הסכימו לקיים במשרדים שלושה סיורים במסגרת בתים מבפנים למרות שהם מאוד דיסקרטיים ולא רצו לפרסם בשום מקום".

הזכייה ב A’ Design Award & Competition הייתה שיא שני. "עצם הנסיעה לטקס, שהתקיים באגם קומו באיטליה, הייתה מאוד מרגשת. במעמד הטקס, חשבתי על כל הדרך שעשיתי עד אז ואיך הגעתי לאותו רגע. בבקר למחרת, הרגשתי כמו אחרי חתונה.

פיק נוסף הוא המייל שקיבלה נורית מאתר העיצוב המוביל Dezeen. אותו בית שעיצבתי עם האם המרותקת למיטה, זכה להיכלל ברשימת 25 המועמדים למיון אחרון בקטגוריית עיצוב בתים.. עצם הכבוד להיבחר לשלב הזה מתוך אלפי פרויקטים מעשרות מדינות, הוא ללא ספק הישג ורגע ענק".

אספנות של עיצוב

"אוספים זה סיפור ותמיד צריך להתייחס אליהם בשלב התכנון. יש מי שאוסף מלחיות, ספרים ופסלים אקזוטיים מטיולים בחו"ל. היה לי פעם לקוח מחו"ל עם המון סירים והמון מעילים" מספרת גפן "ככלל, אני מציעה ללקוחות לכבד את העבר אבל גם להתייחס אל המעבר לבית החדש כאל הזדמנות פז לזיקוק למיון ולהעברת רק את מה שמשמח אותם באמת. זה ההבדל בין עיצוב וגיבוב".

גפן, מסתבר, משקיעה גם המון זמן ומאמץ בלימוד הנושא של אספנות עיצוב. "תמיד הפריע לי שלא למדתי את תולדות האדריכלות והעיצוב לעומק. הרגשתי שאני צריכה ללמוד עוד. פגשתי את ד"ר דניאלה אוהד, שהיא היסטוריונית של עיצוב מודרני ומומחית לאספנות של עיצוב, שאצלה אני לומדת כבר עשר שנים. בקורס האחרון, שהתקיים בזום היא הפגישה אותנו עם גדולי אספני העיצוב ברחבי עולם ובעקבות הלימודים האלו, באו גם לא מעט נסיעות לגלריות שהיא הזכירה בעולם".

היא בשלנית בחסד

"אני מבשלת המון. בכל סוף שבוע אני מעמידה לפחות שתי ארוחות מדוגמות לילדים ולחברים. בשבילי, הבישול מסמל משפחתיות והעיסוק בו חופף לחלוטין לעיסוק שלי כמעצבת. בשניהם יש נראות ותכן, ירידה לפרטים, תהליכים, שעות של השקעה וכלים יפים. בישול זה לא רק ריח וטעם, אלא גם איכות ומשהו שמחבר את הבית. משהו ממני עובר דרך האוכל. אני כמתנת פסח, קניתי לילדים שלנו את הספר החדש של שרי אנסקי 'האוכל מוכן' כדי להעביר אליהם את היכולת של בישול אוכל ביתי".

הרגל

מדי ראש השנה, בתאריך העברי כשיש זמן פנוי וראש נקי, נוהגת גפן לשבת מול פנקס הכתובות שלה ולמחוק רשומות. "בעיקר אנשי מקצוע" היא מסבירה. "מי שפישל לא חוזר. יש דברים נסלחים כמובן אבל אם זה לא זה – זה לא זה וזה לא אצלי. אני פשוט מוחקת כדי לא להתחרט. אני לא רוצה לחזור תמיד לנעלי הבית הנוחות שלי ובדיוק ככה אני מרכיבה ומעדכנת כל הזמן את נבחרת החלומות שלי".

חוגגת 20

ממש השנה חוגג הסטודיו של נורית 20 שנות קיום. "הניסיון, ללא ספק נותן את אותותיו" היא אומרת "אני לא מונעת מכסף למרות שזה כן עסק ולא תחביב. אבל זה מעבר לזה. זו תשוקה שהפכה למקצוע וזה לא עובר דרך הכסף. לכן, אני לא הכי זולה אבל בטח שלא מתמחרת בהגזמה. יש בי גם קטע של הוגנות. אני לא מנצלת לקוחות ונאבקת עבורם כדי שיקבלו את מה שמגיע להם. וכאן אני חוזרת לגלגול הקודם שלי – אני מייצגת אותם לטובתם הכי טוב שאני יכולה. זיהוי הלקוח, תכנון מותאם ותשובות נכונות באים לי יותר מהר אבל אני עדיין לשה כל פרויקט באהבה בדיוק כמו הארוחות שאני מכינה. מחובר, מדויק ומלא רגש והתרגשות".