אביה רוטשטיין - אי תנועה

מריחים את הסוף: תערוכות הבוגרים מבית הספר לאמנות ועיצוב בארץ

הקיץ כבר כאן והוא מביא עימו את סוף שנת הלימודים והבוגרים המרוגשים חושפים בפעם הראשונה את תוצריהם לציבור הרחב. ליקטנו כמה מתערוכות הבוגרים בהן תוכלו לבקר הקיץ

מסדרונות וכיתות בתי הספר לעיצוב ואמנות ברחבי הארץ, הופכים בימים אלה לחללי תצוגת עבודות הסטודנטים ומזמינים את הצופים לבוא ולגלות את היוצרים העתידיים בתחום. בעקבות המגיפה, את שנת לימודיהם האחרונה רוב הסטודנטים העבירו בין מגבלות פיזיות, כיתות וירטואליות ומסכי הזום. שנה זו השפיעה על סדר היום של כולנו וחלחלה אל מגוון עבודות הסטודנטים. לפעמים העבודה הייתה להם כמפלט, פעמים רבות הציתה בהם משהו חדש או פשוט נתנה להם פרספקטיבה שונה על הקיים. בדרך זו או אחרת, במודע ואם לא, המציאות מהדהדת אל יצירותיהם המגוונות.

הפקולטה לאמנויות סמינר הקיבוצים

 

הפקולטה מורכבת ממספר מחלקות; אמנות, עיצוב ועיצוב במה. בבית הספר לאמנות התוכנית משלבת לימודי אומנות רב תחומית לצד לימודי חינוך עם זיקה חברתית. עשרות תערוכות יחיד של הבוגרים השונים מאוגדות יחד כתערוכה קבוצתית יחידה והשנה, בחרו לשים שם דגש על החיבור לחלל עם מייצבים, עבודות וידאו ופרפורמנס, ביצירות המעלות שאלות לגבי זהות, מקום, שפה ותרבות.

צילום: דנה חי

מחלקת העיצוב של הפקולטה משלבת בתוכה תקשורת חזותית, עיצוב מוצר ועיצוב לדיגיטלי ביחד עם ערכי חינוך שמתבטאים בגישה הומניסטית ואקטיביסטית. הפרויקטים נוגעים בנושאים שונים, שואבים השראה מהדת, הטבע והסביבה ומיישמים טכנולוגיות מתקדמות לצד מלאכת יד. הבוגרים מתבוננים בידוע והמוכר ומגדירים מחדש את המובן מאליו תוך בחינת הנחוץ מול המיותר. הם מציגים את נקודת מבטם האישית מול המבט החברתי, במקבץ עבודות המשקפות שקט פנימי חזק, התבוננות ורגישות כלפי העולם סביבנו.

פריים מתוך 'חוזר חלילה' של נוי אליהו

המחלקה השלישית היא מחלקת עיצוב במה וארט לקולנוע. מדובר בתחום העוסק ביצירת דיאלוג ופרשנות חזותית לטקסטים עליהם הוא נשען. כלל הדגמים של התפאורות מוצגות בקנה מידה של 1:25. במרכז התערוכה עומד לוח עבודה תלת ממדי, זהו אזכור ללוח דיגיטלי אין סופי, פורמט איתו עבדו הסטודנטים במהלך השנה האחרונה בשל המגבלות הפיזיות שהביאה איתה המגיפה. בתערוכה, הלוח גולש למרחב הפיזי ומזמין את המבקרים להגיב לעבודות הנוכחות.

 

פתיחה 29.7, נעילה 14.8

עיצוב במה,בוגרים, תערוכה, סמינר קיבוצים
עיצוב במה, צילום: עומר חכמון

המכללה האקדמית ספיר

 

התערוכה מאגדת את עבודותיהם של חמשת הבוגרים במסלול לאמנות, חברה ותרבות תחת תמה אחת. היא מציעה נקודת מבט שבוחנת את הפרספקטיבה של היוצרים למציאות הסובבת אותם. ביניהם, יובל זוהר, שבחרה לפרק ולהרכיב מחדש את אפקט הפחד. דרך ציורים של פריימים מתוך סרטי אימה, היא חושפת את מאחורי הקלעים של הסרטים השונים ומתעתעת בתחושת ביטחונו של הצופה.

 

עבודתה של רום אל קאדי עוסקת בסיפורן של שבע נשים בדואיות שנישאו כקטינות. בסדרת סרטים היא חושפת את סיפורן האישי, דלות הידע בנושאי זוגיות ומשפחה ותחושת חוסר האונים שאפפה אותן. הסרטים בוחנים את מקומן של הנשים בקהילה המסורתית הפטריארכלית בה הן חיות. נסרה אזברגה גם היא חקרה פן בחברה המסורתית הבדואית. במיצב וידאו, על רקע קול שירתה בערבית, היא מציגה מקטעי וידאו דוממים שבוחנים את מקומה האישי והתמודדותה עם חוויותיה כאישה רווקה בחברה.

האיש המעווט, יובל זוהר

כמי שעבד בתחום השיפוצים בענף הבנייה במקביל ללימודיו, מרטין ברננדו רודריגז בחר להציג עבודות פיסול ורישום המתעדות את דמויות הפועלים האנונימיים וקשי-היום, על רקע החומרים והאסתטיקה הלקוחים מתוך אתר הבנייה. אחרונה חביבה, לירון פין, עסקה בדה קונסטרוקציה של המושג נוף, על שלל היבטיו, נוף נפשי ונוף ממשי. היא פירקה מראות נוף בשעות יום שונות עם תאורה משתנה ויצרה מהן מיצב שבוחן את המקום הבטוח והמוגן. בליבו של המיצב, אוהל שתפור מפיסות ליבוד ידני בהשראת אותן המראות. האוהל מהווה מקום מפלט אליו ניתן להיכנס ולהשקיף מתוכו.

 

פתיחה 13.7, נעילה 29.7

עבודה של מרטין ברנרדו רודריגז, צילום: יח"צ

מוסררה

 

במוסררה שמים דגש על עשייה חברתית וקהילתית. בתערוכה, יוצגו עבודותיהם של בוגרי המחלקות השונות; צילום והתוכנית לצילום בשפה הערבית, תקשורת חזותית ומוזיקה חדשה. התערוכה מפגישה בין המחלקות השונות ומציגה עבודות על קו התפר בין אמנות לטכנולוגיה שכוללות תצלומים, תוצרים חזותיים שונים, מיצבי צילום ווידאו מותאמי חלל, פרפורמנס ומיצבי סאונד.

'לבד', ריקי ליברו

בין הבוגרים המציגים במחלקת הצילום, עבודתה של ריקי ליברו שעוסקת סביב נושא הדת ותהליך יציאתה בשאלה. ליברו גדלה בבית חרדי, התחתנה בשידוך כמקובל ולאחר החתונה עברה משבר דת והחלה בתהליך חיפוש זהותה. בשנים האחרונות, בצעד מורכב, חזרה להתגורר בבית הוריה. שם, היא מצלמת את הבית, הילדים ובעיקר את עצמה. דרך פרויקט הגמר שלה היא מנסה לשלב בין העולמות השונים, מצד אחד מבקרת את ערכי הצניעות עליהם גדלה ומצד שני מתגעגעת לתרבות המוכרת מן העבר.

עבודתה של גליה לידור

במחלקת תקשורת חזותית, גליה לידור בחרה לגעת במקומן של הנשים בעולם הגברי. היא עושה זאת דרך הצגת נתונים יבשים שמבחינתה עצימת העין כלפיהם נותנת רוח גבית לאלימות נגד נשים שקורת בימינו. היא מבקשת לשים לב למה שקורה סביבנו, לשנות את הנרטיב ולאפשר לחיות בחברה שוויונית שאינה מדירה.

עם רקע בבריאות הנפש, בפרויקט הגמר שלה, אביה רוטשטיין מציגה רגעים קטנים ביומיום בהם היא מוכרחה לעצור. בין אם זה ברמזור אדום, בתור לרופא או בהמתנה להשראה שתגיע. אלה הם רגעים בהם הזמן לא בשליטתה ובמקום לברוח אל הפלאפון כפי שהיא רגילה, היא מבקשת לנשום, להתבונן ולהיפתח לרגע הזה.

 

פתיחה 15.7, נעילה 30.7

'אי תנועה' של אביה רוטשטיין

המכללה האקדמית בית ברל 

 

השנה, בתערוכה בקמפוס המדרשה של המכללה, יציגו עשרים וחמישה בוגרי התואר הראשון במחלקה לאומנות. המדרשה דוגלת בתפיסות עולם מגוונות, פלורליזם ושיח פורה, שבאים לידי ביטוי בעבודות השונות, שכוללות גם מדיות שונות כמו ציור, פיסול ומיצב, רישום, צילום, מיצבי מדיה ווידאו.

אחת מהן היא עבודתו של נדב אלברג, שהחלה בליקוט אוצרות ברחוב. לצורך בניית המיצב, אלברג נהג ללבוש מעיל עבה ומרופט ולשוטט ברחבי העיר עם עגלת סופר לאסוף גרוטאות. בהתנסות הזו, הוא הרגיש משוחרר ממרוץ החיים והבורגנות שליוו אותו. בזמן שחסרי הבית חווים קשיים אמיתיים בחיי הרחוב, לצד תחושת בושה ואכזבה קלה מעצם המחשבה, אלברג דווקא התענג על הרעיון ואף נהנה מזה. את הגרוטאות שאסף הוא תלה בחלל קטן עד שהכל הרגיש כאילו קורס עליו, כולל החרדות והלחץ האינטנסיבי. 

המכללה בית ברל, גזענות, אייל נוי
אייל נוי, Olympics

בפרויקט הגמר שלו, בחר אייל נוי לעסוק בנושא הגזענות. הוא שאב השראה מאירועים היסטוריים, החל מאירוע הטרור באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 ועד לרצח ג'ורג' פלויד בשנה שעברה. בעבודתו, הוא מציג את נקודת מבטו על הנושא, לצד הומור וריטואליות. העבודה שלו מתחלקת בין שני חללים, בראשון אחד עשר הדפסים גדולים של הציור 'Olympics' לצד פסל ובחלל השני, ציור קיר ריטואלי ענק ממדים בגודל של שלושה על שניים וחצי מטרים בהשראת הציור Small Bathers’ ופסל ונוסף.  

מיקה עמיר, המכללה בית ברל
עבודתה של מיקה עמיר

מיקה עמיר נהגה לצייר מאז ומתמיד דמויות זרות אך מוכרות כמו דייויד בואי, אמינם ומיק ג'אגר, הלקוחות מתצלומים. נקודות המוצא שלה הם תצלומי גברים מסצנת הרוק והראפ, אך היא ממשיכה בדמיונה וממציאה להם סביבה כשהיא מדגישה את הגבריות של כל אחד מהם, בין אם היא מתפרצת או דווקא שקטה ומתכנסת.  

 

פתיחה 21.7 נעילה 5.8

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? ~> כתבו לנו

אולי יעניין אותך גם...