מתוך התערוכה 'הגיע הזמן' במרופוליטן בניו יורק (צילום: יח"צ)

תלבושת או תחפושת? ככה חוגגים 150 שנות אופנה בשחור לבן

תערוכת האופנה השנתית במטרופוליטן לא נפתחה השנה בערב הגאלה המסורתי אבל בכל זאת מצליחה למשוך אליה המוני מבקרים כמו תמיד. אופנה לעולם חוזרת

תערוכת אופנה חדשה נפתחה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. כמו כל תערוכות האופנה במוזיאון, היא כבר מושכת אליה המוני מבקרים. עם זה, היא נפתחה באיחור אופנתי של כחצי שנה ותוך ויתור על ערב ה'מט גאלה' השנתי המסורתי, שכבר הפך לאירוע מדיה לכל דבר אליו מגיעים מיטב הידוענים של הרגע כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם הגרנדיוזיות המותאמות לנושא התערוכה. 

הגיע הזמן

תחת הכותרת About Time: Fashion and Duration, מקיפה התערוכה 150 שנות אופנה, מ 1870 עד היום. משך התקופה, נבחר כמחווה ל 150 שנות קיומו של המוזיאון החוגג השנה יום הולדת עגול. התערוכה, חוקרת למעשה את הקשר בין פריטי לבוש והיחס שלהם לעבר, הווה ועתיד וכבר נתפסת כהצלחה גדולה.

מתוך 'הגיע הזמן' (צילום: יח"צ)
מתוך 'הגיע הזמן' (צילום: יח"צ)

"התערוכה, בוחנת את האופנה כדבר טבעי ובר חלוף ועם זה, היא עושה את זה, תוך שהיא משתמשת בהבזקים מהעבר והעתיד שמשקפים את האפן שבו הסצנה הזו יכולה להיות גם קווית וגם מעגלית" אמר מקס הוליין, מנהל המטרופוליטן.

משמאל: ויקטור&רולף, 2005 / מימין: מאדלן ויונה, 1939 (יח"צ)
משמאל: שימלה אמריקאית סביב 1885 / מימין: יוז'י יממוטו, 1986-7 (יח"צ)

"אופנה קשורה באפן הדוק לזמן" אמר אנדרו בולטון, אוצר מכון האופנה במוזיאון "היא לא רק משקפת ומייצגת את רוח התקופה, היא גם מתפתחת עם הזמן ומשמשת כרפרנט נכון ומדויק שלה".

משמאל: שימלה אמריקאית, סביב 1928 / מימין: ג'ין גליאנו, 2008 (יח"צ)
משמאל: איזי מיאקה, 1994 / מימין: מריאנו פורטוני מדרזו, סביב 1930 (יח"צ)

לינארי ומעגלי

תערוכת האופנה השנתית של המט(רופוליטן) נפתחה השנה ללא ערב הגאלה המסורתי שתוכנן לתחילת מאי אך נדחה בשל הנסיבות. היא כוללת 125 דגמים שרובם שייכים לאוסף מכון התלבושות של המוזיאון, כולל מתנות יקרות ערך שהוענקו לו על ידי מעצבים לרגל 150 שנה למוזיאון. ציר הזמן של התערוכה, בא לידי ביטוי בשני אולמות סמוכים שעוצבו בהשראת שני שעוני ענק ואורגנו סביב הפרינציפ של 60 דקות של אופנה. כל דקה שכזו, מגלמת זוג תלבושות כשהאחת מייצגת את הפן הלינארי של האופנה והשני את הפן המעגלי שלה.

משמאל: גבריאל שאנל, 1963 / מימין: קארל לגרפלד לשאנל, 1994 (יח"צ)
משמאל: ז'אן פול גוטייה, 1984 / מימין: צ'ארלס ג'יימס, 1949 (יח"צ)

כדי להמחיש את הקונספט של משך הזמן ושל העבר שחי בדו קיום עם ההווה, העבודות בכל צמד שכזה קשורות זו לזו באמצעות מוטיב חוזר, חומר, דוגמה, טכניקה או עיטור דומה. כך למשל, שמלה נסיכותית עשויה משי משנות השמונים של המאה ה 19, מוצגת לצד שמלת משי של אלכסנדר מקווין מ 1995. שמלת סאטן עם שרוולים נפוחים משנת 1890 ניצבת לצדה של חליפה מפורקת של קום דה גרסון מ 2004.

משמאל: קריסטובל בלנסיאגה, 1958 / מימין: ניקולס גסקייר, 2018 (יח"צ)
משמאל: איריס ואן הרפן, 2012 / מימין: צ'ארלס ג'יימס, 1951 (יח"צ)

הבחירה בפריטי לבוש שחורים בלבד באה במטרה להמחיש את השינויים בין הצלליות שלהם. זה, פרט למוצג בסוף התערוכה בדמות שמלה לבנה מקולקציית אופנת העילית של ויקטור&רולף מהשנה הנוכחית, העשויה עבודת טלאים כסמל לאופנת העתיד שתתקיים בדגש על קהילה, מיחזור, שיתופי פעולה וקיימות.

ויקטור&רולף, 2020 (יח"צ)

בין המעצבים והמותגים המוצגים בתערוכה: אזדין אליה, בלנסיאגה, אלכסנדר מקווין, שאנל, כריסטיאן דיור, טום פורד, גוצ'י, ג'ון גליאנו, ז'אן פול גוטייה, ז'יבנשי, לואי ויטון, קארל לגרפלד, איסי מיאקה, ורסצ'ה, ויויאן ווטווד ורבים נוספים.

אולי יעניין אותך גם...