דובוני אכפת לי: בגדי הסבתא שהפכו למזכרת מרגשת עבור הנכדים

לפני כחודש, או ליתר דיוק ב 25/9, נערכה מסיבת יום הולדת יוצאת דפן ומיוחדת במשפחת אוחנה. בעלת השמחה לא הייתה נוכחת. ועם זה, האירוע רשם את תחילתה של מסורת כשלשמיים הופרחו בלוני הליום לבנים שעליהם נכתבו ברכות ולנכדים חולקו מתנות בדמותם של דובונים מתוקים.

אלא שהדובונים לא נרכשו בחנות. הם נתפרו במיוחד מבגדיה של ריקי, אמא של עינת ואחיותיה וסבתא של תשעת ילדיהן. ריקי (ז"ל), הלכה לעולמה בינואר 2020 אחרי שלוש שנות מחלה והותירה אחריה משפחה אוהבת ובעיקר מתגעגעת.

תחייתו של פוסט ישן

"את הרעיון לתפירת הדובים, קיבלתי מפוסט ישן שראיתי לפני כמה שנים בפייסבוק" אומרת עינת אוחנה צימבלר "מצאתי אותו שוב והתקשרתי לבחורה שהעלתה אותו. מכיוון שהיא לא הייתה פנויה, ומכיוון שהבנתי שכל מי שיודע לתפור יצליח לממש את מה שאני מחפשת, המשכתי לחפש תופרת אחרת. חברה שלי, שאוהבת ומבינה בתחום, המליצה לי על מיכל".

מיכל, זו בעצם מיכל כספית בוברוב שמעבר לזה שהיא גרפיקאית ומקימה אתרי אינטרנט, היא גם תופרת ויוצרת בבד. עינת דאגה לשלוח למיכל את כל הבגדים ויחד הן מיינו והחליטו ממה ניתן לתפור וכמה. בשלב הבא, אושרו סקיצות ומיכל יצאה לדרך התפירה.

"התגובה הראשונית שלי לעניין דובוני הזיכרון הייתה רתיעה מסוימת שהייתי צריכה קצת זמן כדי לקבל אותו" אומרת מיכל כספית בוברוב "אבל מרגע שקבלתי את הרעיון, זו הייתה נראית לי כמו דרך מקסימה להנצחה. היה לי חודש בערך להכין את הדובים לקראת יום ההולדת המיוחד שחגגה המשפחה ובהמשך, כשהעליתי פוסט על הסיפור באינטרנט, קבלתי מאות תגובות נרגשות".

12 דובים

"תשעת הנכדים, הילדים של אחיותיי ושלי, היו מאוד קשורים אל אמא שלי, ריקי, שהייתה מאוד נוכחת בחייהם ובחלקם ממש טיפלה מגיל צעיר" מסבירה אוחנה צימבלר "אז בסך הכל נתפרו 12 דובים. 10 לנכדים (נכדה אחת שטופלה שנתיים על ידי ריקי ז"ל והייתה קשורה אליה במיוחד קיבלה שניים), אחד לאבא שלי (הסבא) ועוד אחד שיהיה ספייר".

איך ההרגשה לייצר משהו חדש ממשהו ישן וכל כך סנטימנטלי?

"התחושה הייתה מעורבת, אבל התוצאה מדהימה ומאוד מרגשת. גם הנכדים הקטנים, ויש אחת כזו בת 3 שלמעשה נולדה כשסבתא כבר חלתה מאוד, קשורה לדובי שלה וישנה אתו מדי לילה". 

בעצם, זה צעצוע משמח-עצוב. איך הגיבו הנכדים?

"זו מזכרת מדהימה. כל ילד קיבל דובי בליווי מסגרת בתוכה הנחנו תמונה בה רואים את הסבתא לובשת את הבגד שממנו עשוי הדובי. השילוב הזה, נותן ממש תחושה מוחשית של סבתא עבור כל נכד. כשהענקנו להם את המתנות, הם מאוד התרגשו וחלקם אפילו בכו. עברו כבר 9 חודשים מאז שאמא שלי נפטרה והם עדיין מדברים עליה ומזכירים אותה המון".

התוצאה לא פחות ממדהימה

"נכון. כולנו אהבנו אותה מאוד. התחרטתי שלא הכנתי גם לי ולאחיותיי וסיכמתי עם מיכל שבקרוב אשלח לה עוד בדים להשלמת דובים גם עבורנו. בסופו של דבר, רוב הפריטים של אמא שלי נמסרו וימסרו וזו מזכרת מאוד מוחשית ממנה. בחלק מהבדים עוד יש את הריח שלה".