דיג'יי אלון מלול, מתוך 'דיג'יי ואמנות הסאונד / BEAT, בית אריה קלנג, אשדוד (צילום: גיא סידי)

שובו של הדיג'יי או מתי לאחרונה ביקרתם בתערוכת וידאו סאונד?

למרות החורף והקור, סצנת האמנות רוחשת וגועשת עם המון תערוכות חדשות. הנה כמה מהבולטות. קחו מעיל 

במרחק השנים

בגלריית בית האדריכל נפתחה התערוכה 'שלושים ושלוש אחרי ארבעים'. בתערוכה מציגים, בין היתר, אדריכלים כמו אילן פיבקו, ברכה חיוטין, מיכל קימל אשכולות, משה צור ואחרים. התערוכה, היא בעצם המשך לתערוכה שהתקיימה לפני 33 שנה תחת השם 'ארכיטקטורה במרתף'. הפרויקט העכשווי שמציג כל אדריכל, מתכתב עם הפרויקט שהוצג בזמנו ומראה את הדרך שנעשתה, בין כהמשכיות רעיונית או כפניה לדרך אחרת. לצד הפרויקטים שהוצגו בתערוכה המקורית, מוצג פרויקט שנבנה או תוכנן בשבע השנים האחרונות.

/// אוצרים: אדר' עמרי איתן, אדר' טולו אמיתי ואדר' דנה גורדון. עד: 20/2. המגדלור 15, יפו.

יפתח אלוני, מיכל קימל אשכולות, עדו דאובר וקיקה בראז, מרכז אמנויות קיבוץ גבולות (יחצ)
דני לזר, גשר נוף הפארק (יחצ)

אדריכל הדור הראשון

תערוכת אדריכלות נוספת היא 'תבנית, אדם: עבודות מאוסף נחום זולוטוב', המוצגת בגלריה ארכיון עזריאלי לאדריכלות במוזיאון תל אביב. התערוכה, מציגה מבחר מעבודותיו של האדריכל נחום זולוטוב (1926–2014), שיש בהן כדי להתוות את מהלך הקריירה של אחד מהאדריכלים המרכזיים בדור הראשון שפעל בישראל לאחר קום המדינה. גישתו האדריכלית של זולוטוב, מתאפיינת בתנועה בין שתי מגמות משלימות: מצד אחד, שאב זולוטוב ממגמות סטרוקטורליסטיות בתכנון שכונות וערים, ומצד שני, חיפש את האמת של החומר ואת קנה המידה האנושי, שמהם שִׁכְלֵל פואטיקה מרחבית, הן בשכונות שתכנן והן בבניינים שעיצב.

/// אוצר: פרופ' אדר' ערן נוימן. עד: 4/6. שדרות שאול המלך 27, תל אביב.

בית הכנסת המרכזי נצרת עילית (יחצ)
מושב נאות הכיכר (יחצ)

עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

יש תקווה?

את אדם יקותיאלי, Know Hope, ראיינתי בתחילת דרכו כשעוד היה מסתתר בתוך כובע קפוצ'ון. עכשיו, ממרחק השנים, הוא כבר מציג לא מעט בגלריות ומוזיאונים. מחר, 16/1, תפתח בגלריה גורדון התערוכה שלו It Took Me Till Now to Find You. התערוכה, היא פרי תוצר חברתי שיזם יקותיאלי כשהפרויקט בא לתאר מציאות פוליטית מורכבת. לאורך קירות הגלריה, יופיעו העתקים של חומת ההפרדה שעליהם רצפי מילים ומהם בוקעים שורשים שנדמה שכאילו נקרעו ונעקרו מהמיקום וההקשר המקורי שלהם.
/// עד: 15/2. הזרם 5, תל אביב.

כאילו נקרעו ונעקרו (צילום יחצ)
כלי העבודה לחריטת המשפטים מוצגים גם הם בתערוכה (צילום יחצ)

שובו של הדיג'יי

בבית אריה קלנג באשדוד, תפתח ביום ששי, 17/1, התערוכה 'דיג'יי ואמנות הסאונד / BEAT'. התערוכה, תעסוק בדמות הדיג'יי, במוזיקה ובסביבה שאלו מתקיימים ויוצגו בה עבודות וידאו וסאונד, לצד מיצבים אינטראקטיביים. התערוכה תציג גם מבט גלובלי על הנושא וגם את המבט המקומי על מוזיקה, דיג'אים והסביבה המאפשרת להם להתקיים תוך הצצה אל פס הקול של העיר אשדוד.

אופי התערוכה יהיה חווייתי ויששתתפו בה אמני סאונד ווידאו ומעצבים. שותפים לתערוכה מקומות הבילוי המרכזיים באשדוד ודיג'אים. המיצב המרכזי, הוא 'הסטודיו של האמן': האולפן של הדיג'יי, הסביבה בה הוא יוצר, חוקר, חולם, מסדר ומוציא לפועל את המוזיקה. במשך התערוכה, יהפוך המיצב גם לתחנת רדיו שתשודר לערוץ YouTube ייעודי וגם כ- Boiler room לייב בגלריה. 

/// ניהול אמנותי ואוצרות: של מרינה פוזנר. יעוץ מקצועי: מכללת BPM. עד: 16/4. יאיר 2, אשדוד.     

עבודה מתוך הסטודיו של האמן רוני אמיתי (צילום: מור אמיתי)
עבודה מתוך הסטודיו של האמן kino todo (צילום: כוכב שחר)

בין סגירות והתחדשות

בבית הנסן, נפתחה התערוכה 'על החיים ועל המוות – לירון כהן, ג'ודית אשר וליזה לוריא'. היוצרות, פעלו במשותף בבית הנסן ליצירת סדרה של דימויים המתכתבים עם אופיו של המקום, הגן והמבנה, עברו ההסטורי ומהותו בנרטיב האורבני המתחדש. התערוכה, נעה סביב המתח בין החיים למוות, בין העבר להווה ובין הראליסטי לפנטסטי.

המטומורפוזה העוברת מהסגירות והסטטיות אל עבר דינמיות והתחדשות הייתה הקו המנחה בעבודתן של השלוש. כל יוצרת, פנתה ליצירה של נרטיב חדש הנשזר לסיפורו של החלל והמתחם כשהתוצרים החזותיים של עבודתן כוללים הקרנות מונפשות ודימויים גדולי ממדים על נייר וקנבס.

 /// עד: 2/2. גדליהו אלון 14, ירושלים.

לירון כהן (יחצ)
ליזה לוריא (יחצ)

הכל כמכלול

'היקום: יונתן ויניצקי' היא תערוכה חדשה בביתן הלנה רובינשטיין. המיצב, פרושׂ על פני שלוש קומות הביתן ומהווה מודל של תערוכה. 16 האלמנטים המרכיבים אותו מתוכננים בקנה מידה של 1:1 אך מהות קיומם, כמושג וכחומר, כולה דגם. המבקר, משוטט בתערוכה במערך מחזורי של 15 דקות, בו מופעלים בו זמנית כל האלמנטים האודיו ויזואליים, וסיפור התערוכה שנגלל כמערכת גומלין מסועפת בין המוצגים לבין נקודות המבט של הצופה ושל האמן.

העבודה של ויניצקי, מתייחסת למכלול התפקידים המקיימים את שדה האמנות ומתממשים לכדי "תערוכה". מלבד האוביקט האמנותי, היא כוללת את עיצוב החלל, האוצרוּת, הכתיבה ואמצעי התיווך והפרסום. התרבות החומרית, נחשפת ביצירתו כתודעה היסטורית וכמסע אוטוביוגרפי הנישא על כתפי מודלים קיימים: דימויים, חפצים, נוסחי כתיבה וטכניקות עבודה. הרגישות לחיי מעש ומלאכה, מעמיקה בתערוכה לכדי הכרה שהיצירה, בשייכותה לתחום המעשה, גם אם נֶהגְתה כתודעת יחיד – היא תמיד מארג של רבים, "יקום".   

/// אוצרת: דלית מתתיהו עד: 30/5. שדרוץ תרס"ט 6, תל אביב.

אלמנט מספר 9 (צילום: Thierry Bal)
אלמנט מספר 9 (צילום: Thierry Bal)

חוויה של הליכה ביער

מחר, יום חמישי, 16/1, תפתח בגלריה אלפרד התערוכה 'ברבורי פרא' של טליה רז. בתערוכה, תציג רז יצירת אמנות משולבת שתתפרש על פני כל שטח הקירות ותכלול ציורי שמן על בד, ציורי קיר שיקיפו את הבדים ויחברו ביניהם והקרנה של עבודת וידיאו פרפורמנס. התוצאה, תיצור סביבה טוטאלית, מעין יער שכל חלקיו סבוכים זה בזה וניזונים זה מזה.

רז עובדת בהשראה של הציור האקספרסיוניסטי הגרמני משנות השלושים של המאה שעברה, כמו גם מניאו אקספרסיוניזם של שנות השמונים: צבעוניות דשנה ועמוקה, עבודת מכחול אינטנסיבית, דחיסות חומרית ורגשית, קרבה חזקה לטבע וערנות לארוס שאורב ומחלחל מתוך מרקם הטבע החופשי. עם זה, הציור שלה נסוב על שאלות של זהות היברידית, ויכולת קבלה ואהבה לחיים אלטרנטיביים. רז בונה את התערוכה עצמה כחוויה של הליכה ביער, מתוך תקווה שהתערוכה תייצר מטען רגשי ותבוני למבקרים בה.

/// אוצרת: טלי תמיר. עד: 15/2. סמטת אהרון שלוש 5, תל אביב.

סטילס מתוך וידאו פרפורמנס (יחצ)
סטילס מתוך וידאו פרפורמנס (יחצ)

בין תת מודע וממשות

בגלריה P8, נפתחה התערוכה 'עֶרֶשׂ. כרמלה וייס' הצוללת אל נבכי התת מודע, הזיכרון והחלום ומבקשת למצוא מה ביניהם ובין הממשות. בחלקה הקדמי של הגלריה – רישומי דיו, חיתוכי נייר וזואיטרופ. בחלק האחורי – עבודת אנימציה. בקיר שבין שני חלקי החלל, מאחורי פיסת עור מתוחה וקשורה, נתונה קופסה ובתוכה אובייקט שניתן להבחין בקיומו, אך אי אפשר לעמוד על טיבו בבטחה. נדמה כי זוהי דמות-אובייקט כלשהי, ואולי זו רק הטבעה או רישום על צידו האחר של העור.

עבודת האנימציה היא לב התערוכה משום שהיא מרכזת אל תוכה את הרישום וגלגוליו ואת אלמנט התנועה כחוט העובר בין כל העבודות ומקשר בין אופן פעולתו של הזיכרון לאופן היווצרותו של הרישום. התנועה בזמן ובמרחב במדיום האנימציה מטשטשת את הגבולות בין החלקים הממשיים והמדומיינים של העבודה. דמות האב מפציעה מתוך הקיר כשהיא מחזיקה תינוקת, בובה, השבות ומתחלפות ביניהן, והוא עצמו מופיע ובא לקראת הצופה ואז שב ונעלם, פורץ את מחיצת התודעה. מופע אחד מופרד ממשנהו בהשהיה, הפסקת נשימה לפני הרגע הלא ידוע הבא בתוך המחזוריות האינסופית של החלום, הזיכרון ויצירת האמנות, ההופכת אותם לממשות.

/// אוצרת: אירנה גורדון. עד: 8/2. הפטיש 1, תל אביב.

החצר (יחצ)
מתוך סרט אנימציה (יחצ)

שתיים במקום אחד

תערוכות חדשות ייפתחו מחר בגלריית המדרשה – הירקון 19. האחת, My Two Families של יונאס מקאס. השנייה, ציון של אפרת חכימי.

הראשונה, נפתחת לרגל ציון שנה למותו של הקולנוען, האמן, הכותב והמשורר יונאס מקאס, שכונה לא פעם הסנדק של קולנוע האוונגרד, והיא תקיף את עבודותיו, שכוללות עבודות קולנוע, וידאו, תצלומים וספרים שיצר לאורך השנים. השנייה, היא מעין יומן של תצלומים, סרטים, טקסטים ואוביקטים בעקבות שהות בפארק הלאומי 'ציון' שבמדינה יוטה בארה"ב. על רקע הנוף המרהיב של הפארק – הקניון, המצוקים האדומים ואבן החול – חכימי מסיירת בפארק ופוגשת באנשים שפועלים בו ובהיסטוריה האנושית שלו שהחלה בהתיישבות של קבוצות שבטיות של ילידים בני המקום כבר לפני 8,000 שנה ומאופינת היום בהתיישבות מורמונית שהחלה באמצע המאה ה 19.

/// אוצר: אבי לובין. עד: 29/2. הירקון 19, תל אביב.

יוקו אונו, מתוך סרט של יונאס מקאס (יחצ)
אפרת חכימי, הפרק הלאומי ציון, יוטה (יוטה)

אולי יעניין אותך גם...