לאכול עם העיניים: ריאיון עם אסף קרלה

אנחנו פותחות בסדרת ראיונות חדשה עם צלמי האוכל המובילים ושמחות להשיק אותה עם אסף קרלה. אם תסתכלו טוב על תמונות האוכל היפיפיות והמעוררות תיאבון של מיטב המסעדות והשפים הגדולים, כנראה שתזהו שם את השם. ירושלמי במקור, כיום מתגורר בשוהם יחד עם אשתו שרה ושני ילדיו. מי שנחשב לאחד מהצלמים העסוקים בתחום, נותן לנו טעימה קטנה אל אחורי הקלעים של שתי התשוקות הגדולות בחייו.

מאז ומעולם קרלה אהב צילום, את השירות הצבאי העביר בחלקו כצלם וכשהשתחרר, התחיל ללמוד צילום אופנה אצל רון קדמי, מאבות צלמי האופנה בישראל. במקביל, טיפח אהבה נוספת, הקולינריה, והחל לעבוד במטבחים. "אני חי סביב אוכל, אני חוקר אוכל ומבשל המון. כשהתחלתי, לא הבנתי שזו בכלל אופציה להתעסק בצילום אוכל, האינסטינקט הראשוני שלי היה להיכנס למטבח וליצור. בהמשך, צילמתי מקומון ירושלמי יחד עם עמית אהרונסון ויונתן כהן, שם התחזקה לי התחושה שצריך לרוץ עם זה קדימה".

איך היית מגדיר את הסגנון שלך?

"אני מנסה בצילומים שלי להעביר עוד דברים מלבד תמונה יפה; מרקמים, טמפרטורה, אנרגיה, ריחות. בעבודה עם אוכל צריך גם לדעת ולהרגיש אוכל, לדעתי המרכיב החשוב ביותר הוא אהבה לדבר. בנוסף, לשחק עם האור ולחכות למומנט הנכון, זה צילום דוקומנטרי לכל דבר. אני משתמש הרבה בדאבלים, כלומר מצלם את הבן אדם מאחורי המנה. אני לוקח השראה על הקומפוזיציה, צילום האנשים והעמדה שלהם מעולם האופנה".

אז הניסיון שלך במטבח עוזר לך היום גם מאחורי המצלמה?

"עבדתי בכל משבצת בעולם המסעדנות; משוטף כלים, עד מנהל פרויקט, מלצר, טבח, מנהל מטבח, בונה תפריטים. אני חושב שאני מבין מה הלקוח אוהב, מה הוא מצפה לראות ומה הוא צריך".

היום אתה מצלם את השפים והמסעדות המובילות בארץ. מה נדרש מצלם אוכל כדי להצליח בעיניך?

"להיות צלם טוב זה רק שבעים אחוז מהעבודה, צריך דרך ארץ, להיות בן אדם לפני שאתה צלם, ככה אני בוחר את הצלמים והמתמחים שאיתי. ידע זה משהו שאפשר ללמד, כשיש מולך בן אדם טוב, מרגישים את הכוונות הטובות שלו. כדי לייצר יחסים טובים עם המצולמים או היוצר של האוכל צריך שתהיה כימיה וכיף. אני מאוד מאמין שצריך לדחוף קדימה וללחוץ על הגז על מנת להגיע לאן שרוצים, אבל גם חשוב להנות בדרך וכשנהנים היצירה הרבה יותר נינוחה ואורגנית. להסתכל לכולם בגובה העיניים, גם אם אני מצלם דוכן פלאפל בראש העין או מסעדת מישלין בפריז, כולם יקבלו את אותו היחס והכבוד כיוצרים ואנשי קולינריה. אמא שמכינה ממולאים נחשבת לא פחות ומייצרת אוכל טוב משפים מוכרים וגדולים".

מה הכי מרגש אותך לצלם?

"כשאני נוסע למקומות אחרים, נחשף לסיפורים, טעמים, תרבויות אחרות. אתמול צילמתי בבאר שבע ומחר ברמת הגולן, אני מת על זה. אני לא אוהב לצלם בסטודיו אני מאוד אוהב להיות בחוץ, לטייל, להריח ולהרגיש".

איך מעבירים ריח וטעם בסטילס?

"אני מסתובב עם מצלמה וממעיט להשתמש בחצובה, אני אוהב להרגיש את המצלמה ביד. על חצובות עובדים מדויק ואני מחפש את המריחה, התזוזה. יש מלא תמונות יפות ברחבי הרשת, אבל לא כולן מעוררות רגש וגירוי. צלמים מחפשים הרבה פעמים תמונה יפה, את השלמות, אני מאמין שהשלמות נמצאת בחוסר השלמות וזה משהו שמוביל אותי בהסתכלות האמנותית שלי. לצייר יש צבעים, לטבח יש תבלינים ולצלמים יש אור, זה החומר גלם שלנו ליצור, להביא לידי ביטוי את מה שאנחנו רוצים להראות. עם אור נכון אפשר להביע רגש, להמחיש סיטואציה. אני יכול לצלם מנה בשלוש תאורות שונות, פעם היא תרגיש בבר חשוך בניו יורק, פעם אחרת בשוק תוסס או בשאנז אליזה בפריז".

ספר על התהליך הקריאטיבי שאתה עושה לפני ותוך כדי פרויקט? מה השיח שמתנהל מול השף?

"האידאל הוא לא לייצר פנטזיה שלי אצל אותו השף, אלא איך שהוא רואה את עצמו ותפיסת עולמו. תהליך היצירה נעשה בהמון שיחות לפני הצילומים, פינג פונג של השראות, שלאו דווקא ניזונים מאוכל. אני מנסה להבין דרך החשיבה, מה האני מאמין שלו, לאיזה קהל הוא פונה, מהם עולמות ההשראה שלו וביחד ליצור משהו שונה".

מה לגבי גורמים מעורבים אחרים על סט הצילומים?

"בהמון פרויקטים יש סטייליסט אוכל שמתלווה ליום הצילום והוא שותף לכל התהליך, מבניית המוד-בורד, והצבעוניות. לרוב הצלמים יש את הפאטרנים שהם אוהבים לעבוד איתם, העיקרון שלי הוא לא להיצמד למישהו קבוע, כדי להיות ורסטילי, להתאים לסיטואציה וללקוח".

מלבד העבודות בשטח, קרלה הקים סוכנות מיוחדת במטרה לשים את הצלמים בפרונט ולהעניק להם מעטפת תומכת על מנת שיוכלו להתעסק ביצירה עצמה ולהתרכז באמנות. "החזון התחיל לפני כשנה, האסימון נפל לי כשטסתי לחו"ל וראיתי סוכנויות המיועדות לצלמים, שדואגים להם ומכוונים אותם. כיום בארץ יש סוכנויות שמייצגות יוצרים בכל מקצועות האמנות; שפים, דוגמנים, שחקנים וזמרים, אך לצלמים עדיין מתייחסים כעוד נותני שירות. אני נפלתי המון בדרך ולא היה לי מי שידאג או יכוון אותי".

קרלה רואה את דור העתיד של הצלמים מקרוב. כבר מספר שנים שהוא עובד מול מכללת הדסה בתוכנית ההתמחות ומקבל סטודנטים ובוגרים טריים לעבוד תחת חסותו. "הרבה צלמים עוברים אצלי ויוצאים לאחר מכן החוצה אל שוק העבודה לבד. יצרנו קליקה מאוד מגניבה של צלמים, למה שלא נדאג להם?". הם מלווים אותם בכל שלב בפרויקט; נותנים להם ייעוץ פיננסי, דואגים לתנאים, תשלומים הוגנים, סביבת עבודה נוחה והדרכה אמנותית מקצה לקצה. "פרויקט מתחיל הרבה לפני יום הצילום, אני מלווה אותם אישית לפני, במהלך ואחרי הצילומים עצמם. לכל אמן יש התגלגלות עד שהוא מגלה את השפה והדרך שלו ואני מנסה לעזור להם ללמוד על עצמם".

אז מה הלאה? יש יעד שעוד לא כבשת?

"בדרך כלל כל מה שאני מציב לעצמי אני כובש, אני מאוד ביצועיסט. הייתי רוצה לחזק יותר את העבודה שלי בתחום התערוכות והספרים. הצגתי לא מזמן עבודות בתערוכות שונות ואני רוצה לפרוץ לתערוכות באירופה, להגיע לניו יורק, מקום שעוד לא צילמתי ולעשות יותר אמנות לנפש ופחות לכיס".