עשור למיזם ההנצחה האמנותי בו הסיפורים הופכים לאיורים

מזה עשור שבית אבי חי מוביל את 'פנים. יום. זיכרון', מיזם הנצחה ייחודי, שרותם את טכנולוגיות האנימציה למלאכת החייאת רסיסי זיכרון מחייהם של חיילים שנהרגו. המפגש בין משפחות החללים לבין יוצרי האנימציה מחייה את אותם הזיכרונות, מהאנשים שאינם עוד בין החיים, לרגעים מצוירים שיישארו לנצח.

בשנה החולפת נוצרו שני סרטים חדשים. הראשון מהם 'שארית' הינו זיכרון של נופל 'נצר אחרון' – לזכרו של אמנון זילברשפיץ, שורד שואה יחידי מכל משפחתו, שנפל במלחמת תש"ח. הסרט השני 'הרים וגבעות' לזכרו של רענן (רני) קוממי, אשר נהרג בפעילות קומנדו של השייטת בשכם ב-2003.

שרד את השואה כדי להכיר את אהובתו

'שארית' לזכרו של אמנון זילברשפיץ, שנהרג במלחמת העצמאות (1948-1924). נוצר על ידי שמעון אנג'ל ועופר וינטר, סטודיו דוב אברמסון. אמנון נולד בטרנסלבניה להורים יוסף ובלונקה כהן. יחד עם אחיו ואחותו הוא התחנך בקהילה יהודית מלוכדת. בגיל 16 הועבר עם משפחתו לגטו בהונגריה. חודש לאחר מכן נשלחו כל יהודי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ. מיד בכניסתם, הופרד אמנון מבני משפחתו, ויותר לא שב לראותם.  אמנון, שנשלח לעבודה, ניצל, וכל שאר בני משפחתו נרצחו.

לאחר ששרד את המלחמה, החליט אמנון לעשות הכול כדי לעלות לארץ ישראל, לברוח מהזיכרונות הקשים ולצאת לדרך חדשה. לאחר ניסיונות רבים, הצליח לעלות על אונייה ולהעפיל לישראל. הוא הצטרף לקיבוץ דורות בנגב, ושם, בין שדות הגזר, פרחה גם האהבה הצעירה בינו ובין שרה הצברית. אמנון, שרק הגיע לארץ מצא בזוגיות החדשה עם שרה אהבה ובית, קיווה להקים משפחה חדשה, שתמשיך על אף האובדן הנורא. השניים תכננו להתחתן, אלא שזמן קצר לאחר אירוסיהם פרצה מלחמת העצמאות. אמנון התגייס לחטיבת גבעתי ונהרג בקרב על בית גוברין.

הסרט לוכד את רגעי המפגש בין אמנון לשרה והחיבור העדין שנרקם בין העולה החדש, שורד השואה, נצר אחרון – לשרה הצברית, שמלמדת אותו מילים חדשות בעברית. עד לרגע בו חלום הקמת המשפחה החדשה נקטע בשל הקרבות.

הוא שתמיד האיר פנים

'הרים וגבעות' לזכרו של רענן (רני) קוממי, אשר נהרג בפעילות קומנדו של השייטת בשכם 2003-1980 נוצר על ידי רון לוין. אתגרים היו אחד התחביבים של רענן קוממי, עוד מילדות. כשהתבגר, זה היה רק טבעי שיתאהב בספורט אתגרי: צניחה חופשית, סנפלינג, טיפוס הרים, ובמיוחד – רכיבת שטח על אופנוע.

רני, היה אדם מאיר פנים ונהג לעזור לכל אדם נזקק שפגש בדרכו, והעולם האיר לו פנים חזרה. כנער עבד לפרנסתו כשליח במסעדת המבורגרים. באחת המשמרות נתקע רענן בלי ארנק ובלי דלק. אובד עצות, הוא גרר את האופנוע עד תחנת הדלק. מתדלק, בן הכפר הסמוך, עזר לו בנדיבות רבה ושילם במקומו על הדלק. רענן, אסיר תודה, חזר לתחנת הדלק בתום המשמרת שלו עם סל מלא באוכל ובשתייה והעניק אותו במתנה למתדלק ולכל הצוות.

לימים התגייס רענן לשייטת, שם הביא לידי ביטוי את כוחו ואת כישוריו האתגריים. במשך כל השירות, בענוותו, הצניע רענן את העובדה ששירת בשייטת; כשהיה מגיע למושב, היה מסיר את התגיות מעל מדיו. הסרט מציג את אותו רגע אנושי של חיים משותפים בירושלים – המפגש המיוחד של רענן והמתדלק.