עיצוב
מינמום / מקסימום, קום דה גרסון ונרסיסו רודריגז (צילום יחצ)

מוזיאון מכון האופנה בניו יורק חוגג 50 עם תערוכת הפכים משלימים

‘מינימליזם / מקסימליזם’ בוחנת איך אסתטיקה טרנדית היא תוצאה אבולוציונית ואיך היא מניעה את האופנה קדימה והלאה

התערוכה ‘מינימליזם / מקסימליזם’, המוצגת עכשיו במכון האופנה בניו יורק (FIT), היא הראשונה המוקדשת לתגובה ההיסטורית ההדדית בין אסתטיקות מינימליות ומקסימליות באופנת עילית. התערוכה, בוחנת אופני הבעה מגוונים של שני הזרמים וחוקרת באיזה אפן הם מניעים את האופנה קדימה. כך למשל, ניתן לראות בה, איך אחרי הפופמפוזיות של שנות השמונים, הגיעה, בשנות התשעים, תנועה שמשכה לכיוון יוקרה מאופקת יותר וצניעות מחויטת. כשהיא סורקת את מהלך הזמן שבין המאה השמונה עשרה ועד ימינו, ההתקדמות הכרונולוגית בתערוכה מזמינה את המבקרים לחקור את ההיסטוריה של התנועות הללו באופנה המערבית במטרה להבין מה המשמעות שלהן היום.

מקסימליזם של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 (צילום יחצ)

עולם האופנה מדבר לא פעם על קיצוניות ולא פעם תנועה אחת מגיעה כתגובה לזו שבאה לפניה. בהתאם, טרנדים אופנתיים שטים על גלים של תקופות מרוסנות מינימליסטיות ומוחצנות מקסימליסטיות לסירוגין. מינימליזם, שהוא בעצם ההבעה הפיזית של אסתטיקת ה’פחות הוא יותר’, חוגג את היופי שבטוהר, בסדר, בהרמוניה ובאיפוק. “פילוסופיה הכוללת תחושה של איזון, כזו היודעת מתי לגרוע ולהחסיר” הסביר מעצב האופנה קלווין קליין. אופנה מינימליסטית היא כזו המתעדפת צמצום ופונקציונליות, משתמשת בקווים וצלליות נקיים כדי להדגיש את הקשר שבין הגוף והבגד.

מינימליזם של שנות ה- 30 (צילום יחצ)

לעיתים קרובות, נהוג לחשוב על מינימליזם ומקסימליזם כעל הפכים גמורים. אבל, מסתבר, שבעצם אין זה כך. שניהם מנסים לאתגר תפיסות קיימות כמדיה של ביטוי תרבותי ובאפן בולט מחוברים לזמנים בהם הם מופיעים. בעוד שהם מייצגים קיצוניות על פני הרצף העיצובי, הם בו בזמן קשורים זה בזה, ובאפן שחוזר על עצמו מתאימים את עצמם לתקופות חדשות ועוזרים להגדיר מחדש אחד את השני במהלך הדרך. 

מקסימליזם פסיכדלי בשנו ה-60 וה-70 (צילום יחצ)

חיבור לזמן

מקסימליזם, לעומת זה, מדגיש הגזמה ואקלקטיות. הוא כמו מייצר מפגן או חיזיון. היופי שלו טמון בהגזמה ובאקלקטיות. “אני מאמין במקסימליזם” אמר מעצב האופנה כריסטיאן לקרואה “למינימליזם מעולם לא היה מקום אצל לקוחות מתחופ אופנת העילית”. במהלך ההיסטוריה, זוהה המקסימליזם עם אקסטרווגנטיות, תחבולות וסגנון שאינו פונקציונלי. כבר במאה השמונה עשרה, אופנת הרוקוקו האדירה את המחשבה לפיה ‘יותר הוא יותר טוב’.  

מינימליזם של עידן החלל, אנדרה קורז' ומרסלו בשנות ה 60 וה-70 (צילום יחצ)

בתחילת המאה העשרים, האסתטיקה המינימליסטית של אופנת המלחמות הפשוטה והיעילה והסריגים המודרניסטיים של קוקו שאנל היוו תגובה לצלליות הקיצוניות ולקישוטיות היתר של אופנת תקופת העידן היפה. באותו אפן, הזוהר הראוותני והביטחון העצמי שעברו לקדמת הבמה בשנות השמונים – כפי שנראו במערכות הלבוש של טיירי מוגלר וג’יאני ורסצ’ה – הוחלפו בפשטות, על גבול הסגפנות, של הלמוט לנג, מרטין מרג’יאלה ופרדה בשנות התשעים.

מקסימליזם של שנות ה-80 (צילום יחצ)

היום, נראה שהאופנה נמצאת בפיק של תחיית המקסימליזם, אחרי שנים של תנועות מינמליסטיות ברורות שבראשן עמד, למשל, פואבה פילו מסלין. מעצבים מודרניים לא מפחדים להתנסות עם הדפסים, נפחים וקנה מידה. הפופולאריות של נעלי הספורט הסופר גדולות של בלנסיאגה היא סימן לכך שהאופנה בהחלט מתייחסת כרגע ל’גדול יותר שווה טוב יותר. יחד עם זה, אפילו עכשיו, חוזי אופנה חוזים חזרה של מינימליזם.

בעידן הנוכחי, אחרי שנים שהאופנה הייתה מונעת מאסתטיקה מינימליסטית, חווה הסצנה עליה בעיצוב מקסימליסטי. עם זה, כמה חוזי טרנדים אופנתיים כבר צופים את החזרה הממשמשת ובאה של המינימליזם. שוב. וחוזר חלילה.

עד: 16/11.

מינימליזם עכשווי: סטלה מקרטי, סלין, קלווין קליין, איזי מיאקה, ראף סימונס (צילום יחצ)