עיצוב
גוף תאורה אלקטרוני של ארטמידה (צילום יחצ)

לראות את האור: פגישה צפופה עם קרלוטה דה בווילאקווה, רגע לפני חשיפה מרתקת במילאנו

“ההגעה שלי לישראל, היא תוצר של התשוקה שלי לגבי הטכנולוגיה הקיימת בה, המוחות החדים המרוכזים בה והידע” אמרה מי שעומדת בראש חברת ארטמידה רגע לפני שהשיקה ביורולוצ’ה גוף תאורה מסקרן במיוחד

אחת מגולות הכותרת של תערוכת יורולוצ’ה לתאורה המתקיימת במקביל ל Salon Del Mobile ומסתיימת בעוד כמה ימים, הייתה ללא ספק גוף התאורה הקטן יחסית אבל מעניין מאוד – Huara. אותו גוף תאורה, פרי פיתוח של ארטמידה בשיתוף סטודיו Elemental, יצר עניין בין היתר בשל השילוב בין אסתטיקה אלגנטית, עיצוב חדשני וטכנולוגיה מתקדמת – ערכים העומדים בבסיס המותג ושלאורם הוא מתקיים כבר לא מעט שנים.

מופעל על ידי מישוש (צילום יחצ)
 הפן המסקרן בגוף התאורה טמון בבחירה לבסס אותו, מתוך ראייה עתידית, על אלקטרוניקה ולא, כנהוג, על הולכה חשמלית. 
כך, הפוטנציאל הייחודי של טכנולוגיית הארה שכזאת טמון ביכולתה לשאת מידע ולאפשר אינטראקציה שונה מזו שהכרנו וכך, 
למשל, המנורה החדשה מופעלת באופן אינטואיטיבי על ידי מישוש ומגע. למעשה, גוף התאורה הוא שחור וכהה אך על ידי מגע 
חלקיו הופכים בהירים ודרכם פורצת אלומת האור. 
משתנה במגע יד (צילום יחצ)

עם קרלוטה דה בווילאקווה, סגנית נשיא ומנהלת פיתוח חדשנות ואסטרטגיית מותג בחברת התאורה האיטלקית ארטמידה, אני נפגשת במשרדי קמחי תאורה אליהם הגיעה לכבוד השקתו המחודשת של אולם התצוגה. “זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לישראל ואני ממש שמחה על כך” אומרת קרלוטה דה בווילאקווה “את אווה ויעקב קמחי, בעלי קמחי תאורה, אני מכירה כבר שלושים וחמש שנה ורק עכשיו, ולמרות המון הזמנות קודמות, הגעתי לישראל לביקור קצרצר שאותו אני מתכוונת לנצל עד תום”.

 

קרלוטה דה בוליוואקיה ( צילום Pierpaolo Ferrari)

קרלוטה הגיעה לארץ עם ביתה האדריכלית בת העשרים ושמונה שמחכה לה במלון ויחד הן מתכוונות לנסוע למחרת לירושלים “גם אם זה יקרה על חשבון זמן העסקים שלי כאן” אומרת האורחת המכובדת והדעתנית ומביעה דאגה עמוקה לבתי בת השנתיים שבשל מחלת חורף הגיעה איתי לראיון ונרדמה לי על הברכיים. “אולי קר לה? אולי תשכיבי אותה על הספה? אולי היא רוצה מים?” היא שואלת באנגלית מתובלת במבטא איטלקי מתנגן שמתיישבת מצוין עם דמותה הרכה והאמהית.

“הרושם הראשוני שאני מקבלת מישראל הוא נהדר ואני כבר מתכוונת להגיע אליה שוב. במסגרת תפקידיי, ובכלל כבן אדם, אני עוקבת ומלאת תשוקה לגבי כל מה שקורה במקומות שונים בעולם בהקשר של תרבות, מחקר, חדשנות וטכנולוגיה. אני תמיד מתעניינת בלמידה מתרבויות אחרות ובשיתוף באותו ידע שאני בטוחה שקיים גם בישראל” אומרת דה בווילאקווה “בארטמידה, אנחנו אוספים ידע כזה על בסיס קבוע ועושים הכל במטרה לפגוש כמה שיותר אדריכלים ומעצבים שמקורם בתרבויות שונות ושתפקידם הוא לעצב חללים לאנשים על בסיס יומיומי. העניין שלנו באנשי המקצוע הללו נובע מהעובדה שמבחינתנו, עיצוב מדבר קודם כל על אור ורק אחר כך על גוף התאורה עצמו” היא מוסיפה.

 

קרלוטה דה בווילאקווה בעת ביקורה בית קמחי תאורה (צילום יחצ)

אישה אחת אינספור כובעים

ארנסטו ג’יסמונדי, בעלה של דה בווילאקווה, אתו היא מגדלת גם את שני ילדיו מנישואיו הראשונים, הוא מי שהקים בשנת 1960 יחד עם סרג’יו מצה, את מותג התאורה ארטמידה (Artemide) המתמחה בייצור גופי תאורה המעוצבים ברובם על ידי אדריכלים ומעצבים יידועי שם. ברשימת המעצבים המכובדת מאוד שכבר שיתפו פעולה עם החברה, אפשר למנות בין היתר את מריו בוטה, נורמן פוסטר, אטורה סוסטס, קארים ראשיד, זאהה חדיד, סנטיאגו קלטראווה, נאוטו פוקסס, הרצוג ודה מרון, אורה איטו, רוס לבגרוב, איסי מיאקה, נרי והו, ז’אן נובל, דניאל ליבסקינד ורבים נוספים. 

גוף תאורה בעיצוב דה בווילאקווה (צילום Pierpaolo Ferrari)

בנוסף לתפקידיה המכובד בחברת התאורה המשפחתית, דה בווילאקווה היא גם אדריכלית ומעצבת מוצר בפני עצמה וגם מרצה מבוקשת ויזמית שנולדה, למדה ופועלת במילאנו. שני הוריה הגיעו מצפון איטליה ונפגשו במילאנו בזמן הלימודים. “כשהייתי צעירה, אמי האדריכלית, היום בת תשעים, נהגה לקחת אותי איתה להיפגש עם לקוחות ולהסתובב באולמות תצוגה. בבית שלנו היו המון פריטים של מותגים כמו ארטמידה ודנסה מילאנו” משחזרת דה בווילאקווה ומגלה שכילדה לא שיערה שיבוא יום שתהיה הבעלים של המותגים הללו.

דה בווילאקווה ניצבת היום גם בצמרת חברת העיצוב האיטלקית הוותיקה Danese Milano עליה סיפרה שבה מייצרים מעצבים רבים מגוון של מוצרים – מריהוט משרדי ועד צעצועים. “יום בהיר אחד, קבלנו טלפון שבסופו החלטתי לרכוש את דנסה למורת רוחו של ארנסטה” היא אומרת בביטחון של מנצחת. היום, המנהל האמנותי של החברה, הוא לא אחר מאשר המעצב הישראלי רון גלעד אותו מינתה קרלוטה לעבוד לצידה לפני כשלוש שנים כשהפכה למנכ”ל של ארטמידה לאור גילו המתקדם של בעלה. לצדם משתפים פעולה עם המותג מיטב המעצבים בעולם, בהם אקילה קסטליוני, מטלי קרסט, נאוטו פוקסאווה, ז’אן נובל ואחרים.  

מהמוצרים המוכרים של Danese Milano, בעיצוב Enzo Mari (צילום יחצ)

כוכבים בארץ ובעולם

כשאני שואלת אם היא מכירה מעצבים ישראלים, היא שואלת אם אני רוצה שנתקשר בו ברגע לפטפט עם אריק לוי או רון גלעד. “אריק לוי ורון גלעד הם חברים קרובים אבל כל כך שונים זה מזה. בעוד שאריק אנרגטי ומזמין אותי כל הזמן לבוא לגלוש אתו בים, אצל רון הדברים זזים הרבה יותר לאט. רון מוזר וחכם וגאון בו זמנית. לעומת אריק הפשוט, רון מורכב והרבה יותר מכונס ושקט ממנו. קצת דיווה הייתי אומרת” אומרת דה בווילאקווה בחיוך שובב.

למה חשוב לשתף פעולה עם מעצבים יידועי שם?

“כי הם חברים” עונה דה בווילאקווה בבדיחות”הגישה שלי, היא תמיד ללמוד מאחרים כל עוד אני מוצאת בהם עניין. אני צריכה לחלוק איתם את אותם ערכים ואם אני לא מכירה אותם אני פשוט מרימה אליהם טלפון ולרב זה פשוט עובד”.

שילובם של שמות גדולים הכרחיים בניהול חברה מצליחה?

“לא, יש מוצרים בארטמידה למשל שהמעצבים שלהם הם כאלה שאף אחד לא מכיר. מבחינתנו, יש הרבה פחות חשיבות לחתימה של בעל השם לעומת חשיבות גדולה הרבה יותר  למוח שהוא מביא איתו. מצד שני, יש לנו מעצבים זוכי פרס פריצקר כמו ז’אן נובל, נורמן פוסטר ואחרים. יש גם אדריכלים ומעצבים מצוינים שאין לנו עניין לעבוד איתם. הסוד הוא לחלוק את אותה תשוקה ואת אותה ראייה עתידית משותפת”.

פחות השם, יותר המוח. אטורה סוסטס לארטמידה (צילום יחצ)

בכלל, תשוקה וקונספט חשובים מבחינתכם הרבה יותר מצורה

“נכון. אנחנו תמיד נגד מחשבה על צורה בשלבים הראשונים. מבחינתנו, הצורה מגיעה הרבה יותר מאוחר. הרעיון הוא לחלוק משהו שנשען על קונספט משותף. הכל מתחיל משאלות כמו למה אנחנו זקוקים לסוג מסוים של אור, איך זה יעבוד, באיזו טכנולוגיה נשתמש וכדומה”.

זה גם מה שבאת לחפש בישראל?

“כן. אנחנו מתעניינים בידע, וידע מגיע מהעבר, ממסורת, מחוכמה שעוברת מאב לבן בדיוק כמו מפעל הזכוכית של ארטמידה שעליו אנחנו מגנים ושומרים עליו מכל משמר. ידע נובע גם מההשקעה שלנו במחקר שאנחנו יוזמים ומפיקים היום לטובת העתיד. כך למשל, ההגעה לישראל, היא תוצר של התשוקה שלי לגבי הטכנולוגיה הקיימת בה הדומה, במידה מסוימת, למה שמתרחש בעמק הסיליקון הקליפורני. יש מקומות ספורים בעולם שבהם מרוכזים הרבה מוחות חדים ולכן, מה שמושך אותי לישראל, בין היתר, זה הידע.

“מעניין אותי למשל איך אפשר לשלב ומה עשויים להיות היחסים בין חשמל, אוויר ומים” אומרת  דה בווילאקווה הידועה כמי שפיתחה דור של מוצרי לד ואף רשמה מספר פטנטים בתחום שהובילו אותה אותה לזכות במספר פרסי חדשנות ועיצוב. בנוסף, היא ידועה כמי שחוקרת עיצוב תאורה עכשווית והיבטים של אור הקשורים לרווחה פיזיולוגית ופסיכולוגית כשהיא מתמקדת ביחסים שבין הומניזם למדע באמצעות עיצוב בר-קיימא ועיצוב חברתי. בסופו של דבר, אנחנו מעצבים תרבות. זה הסוד. כך למעשה, אנחנו מנסים לחנך ולעצב את העתיד באמצעות מוצרים ולתת לאנשים חיים טובים יותר הנשענים על מונחים של קיימות. אצלנו בחברה למשל, קבענו מדיניות לפיה הרווח שאנחנו עושים מההכנסות מושקע חזרה במחקר ובערכים שאנחנו מאמינים בהם”.

“כי אני אישה”

סיפור החיים ושלל העיסוקים של דה בווילאקווה ממש מרתקים. בין השנים 1993-1989 היא עמדה בראש קבוצת העיצוב האייקונית Memphis ששינתה את פני העיצוב האיטלקי ואולי אף העולמי. “למעשה, בעלי ארנסטו היה חלק ממקימי הקבוצה בתחילת שנות השמונים. הוא היה חבר של אטורה פוקסס ואשתו ברברה רדיצ’ה שרצוה להקים את קבוצה אבל היו זקוקים ליזם עסקי ומישהו שיצוק פנימה אנרגיות ורוח טובה.

“הרעיון הראשוני, היה להציג גישה ושפה עיצובית מהפכנית תוך שימוש בחומרים פשוטים. אבל, מהר מאוד, למרות שאטורה וברברה חשבו שזו תנועה דמוקרטית, הפריטים שעיצבו היו יקרים מדי ונחשבו לפריטי אספנות. סוסטס רצה להיות אמן ולמכור ביוקר וכשזה לא בא בקנה אחד עם הקבוצה, הוא עזב. בשלב הבא, יצרנו עוד שתי קולקציות בעזרת אמנים שהזמנו ליצור פריטי ריהוט. אבל אז ארנסטו טען בפניי שבסופו של יום אנחנו מותג תאורה ולכן מסרנו את חלקינו בקבוצה למי שהיה המנכ”ל שלה ורצה להמשיך אותה בעצמו. מבחינתי, זו תנועת האוונגרד האחרונה בסצנת העיצוב כי היום הכל כבר תלוי בתרבות הספיד עד שלעיתים אנחנו כבר לא מודעים למה שאנחנו עושים”.

אטורה סוסטס, ממקימי ממפיס, בגוף תאורה לארטמידה (צילום יחצ)

בנוסף לכל פועלה, קרלוטה גם עומדת בראש סטודיו עצמאי משלה לאדריכלות ולעיצוב, שמטרתו לעצב חללים ומבנים חדשניים ולנסות להציג פרשנויות חדשות ליחסים שבין האדם, האדריכלות, הטבע והאור. ברקורד שלה רשומים למעלה משמונים וחמישה גופי תאורה שפיתחה ועיצבה בבלעדיות לארטמידה ובנוסף, היא נחשבת למרצה מבוקשת ברחבי העולם.

איך את מצליחה לעשות את הכל?

“כי אני אישה וכי האור הוא האתגר הגדול ביותר עבורי”.

דה בוליוואקיה (צילום Henrik Blomqvist)