דקלה לבסקי, הביאנלה במוזא, צילום הדר סייפן

הביאנלה לאומנויות ועיצוב 2020 נפתחת השבוע באיחור אופנתי

"המוזיאון נסגר, כמו כל מוסדות התרבות, ועכשיו, חודשיים אחרי, היפהפייה הנרדמת מתעוררת לחיים" אומר יובל סער, מאוצרי התערוכה

היום, יום שלישי, 2/6, נפתחת במוז”א (מוזיאון ארץ ישראל תל אביב) תערוכת הביאנלה הראשונה לאומנויות ולעיצוב תל אביב 2020. תחת הכותרת גוף ראשון. טבע שני, מוצגות בה כ 250 עבודות שבהן פריטי עיצוב, עבודות אמנות, אובייקטים פיסוליים, עבודות וידאו וסאונד, מיצבים מותאמי חלל ומיצבי חוץ, מיצגים ופרויקטים שיתופיים.

 

בעבודות באים לידי ביטוי חומרי גלם פיזיים ורעיוניים הנקשרים למרחב התרבותי, המקומי והגלובלי. כמו כן, מסודרות העבודות בחמש קטגוריות המדברות על חיבור שבין היוצר למדיום בו הוא משתמש, על הבהילות שלנו לקנות, על סוגיות מקומיות, מפגשים בין גשמי וארצי ועל הקשר שבין המסורת לחדשנות וטכנולוגיה. סמנכ”לית ואוצרת ראשית מוז”א ומייסדת הביאנלה: ד”ר דבי הרשמן. אוצרים ראשיים: אנריאטה אליעזר ברונר, יובל סער. אוצרי משנה: מירב רהט, ניר הרמט, ליאורה רוזין.

צילום הדר סייפן

עד להודעה חדשה

כל הטוב הזה קורה אחרי עיכוב אופנתי, בהתחשב בעובדה שהפתיחה המקורית הייתה אמורה להתרחש איפשהו לקראת סוף מרץ. כמה ימים לפני המועד המקורי, הרמתי טלפון ליובל סער, מאוצרי התערוכה, כדי לשמוע ממנו על הפרויקט.

 

שיחת הטלפון ההיא, התקיימה באווירה של חוסר וודאות וכששאלתי אז את סער אם התערוכה אכן מתעתדת להיפתח בזמן, הוא ענה שהמוזיאון עירוני ולכן נשמע ופועל בהתאם להנחיות של עיריית תל אביב והממשלה ושההקמה ממשיכה כסדרה. ארבעה ימים בלבד מאוחר יותר, מצאנו את עצמנו נסגרים בבתים לתקופה לא קצרה וכמו כל האירועים המתוכננים, גם פתיחת הביאנלה נדחתה עד להודעה חדשה.

דנה בלום, הביאנלה במוזא, צילום הדר סייפן

היפהפייה הנרדמת מתעוררת לחיים

הנה אנחנו מדברים שוב, ימים ספורים לפני הפתיחה. איך אתה מרגיש לגבי כל מה שקרה?

“זה היה הזוי. עבדנו על הביאנלה שנה וחצי ואף אחד לא דמיין שזה מה שיהיה. בכל התקופה, עד היום שבו התחיל הסגר, הצוות עשה עבודה מאומצת כדי לסיים את ההקמה ואכן היא הסתיימה ביום שהוא התחיל, כך שיצא שהתערוכה חיכתה חודשיים לפתיחה. המוזיאון נסגר, כמו כל מוסדות התרבות, ועכשיו היפהפייה הנרדמת מתעוררת לחיים. היא קיבלה את הנשיקה שלה וקמה ואנחנו ממש מתרגשים”.

 

אני לא מצליחה להתאפק ושואלת את סער האם במהלך חודשי הבידוד, חשבו, הוא וצוות האוצרים, על האקטואליות של התערוכה ואולי אפילו על דברים שהיו רוצים לתקן או לשנות בה בעקבות המצב הלא צפוי. “לא. וגם לא יכולנו. היה סגר וטכנית זה לא היה אפשרי” אומר סער “התערוכה גם ככה עוסקת בעכשיו מכיוון שהעבודות שקבלנו, כתוצאה מקול קורא, עוסקות באפן טבעי בסוגיות עכשוויות שמהדהדות מהיצירות ומתאימות גם לעידן פוסט הקורונה. בביאנלה הבאה, בעוד שנתיים, אני מניח שנראה יותר השפעה ישירה של התקופה המשונה הזו.

דקלה מוסקוביץ_, הביאנלה במוזא, צילום הדר סייפן

זה נשמע כאילו חזיתם את ההולך לבוא

“זה לא שהיינו נבואיים, אבל חלק גדול מהשאלות שהביאנלה שואלת, הן סופר רלוונטיות לסוגיות שכולנו התמודדנו איתן בחודשים האחרונים. מה קורה לכדור הארץ? מה אני יודע ויכול לעשות? האם כצרכן כל הדברים שאני קונה באמת נחוצים לי? האם לעשות אמנות ועיצוב ולהציג אותם במוזיאון זה באמת חיוני? מהי יצירה? וכמה התרבות חשובה בעצם?”.

 

מה בכל זאת היית עושה אחרת?

“הייתי שמח להתחיל לעבוד על הדברים קודם ושיהיה לנו יותר זמן. הייתי רוצה גם לעשות יותר ביקורי סטודיו. חלק גדול מהאומנים והמעצבים אנחנו מכירים אבל אין כמו לבוא ולראות תהליכים בפועל. אף אחד מאיתנו לא הכיר את כולם, אבל את רובם הגדול ואת רב הטכניקות והחומרים הכרנו והבנו מה הם רוצים לעשות באפן כללי. מה שבטוח זה, שיש בארץ יצירה אמנותית ברמה הכי טובה. יש דברים מורכבים, מעניינים, ודברים עוצרי נשימה ויזואלית”.

מאיה גטניו, צילום מיכה קיזנר

חומר ורב תחומיות

אז מה נושא הביאנלה בעצם?

“יש לתערוכה כמה נקודות בסיס. ראשית, זו ביאנלה שהנושא שלה הוא קודם כל העיסוק חומר (זכוכית, טקסטיל, פלסטיק, נייר וכדומה…). שנית, מולטי דיסציפלינאריות, רב תחומיות, זליגה בין אומנות ועיצוב. ובנוסף, לתערוכה יש נושא אוצרותי. הוצאנו קול קורא לפני כשנה, תחת הכותרת ‘און אוף’, קבלנו עבודות והתחלנו לעבור עליהן. ברגע מסוים, הבנו ש’און אוף’ זה לאו דווקא הפכים, אלא רצף שיכול להתפרש כעבר ועתיד, כשילוב שלטכנולוגיה בסיסית ומתקדמת, כמסורת וקידמה, כעבודה ומנוחה וכדומה”.

 

אז אין גבולות בעצם

“נכון. הדברים נזילים ובמובן החיובי לא קיימת התחייבות להגדרה מסוימת. זה לא מפליא שאם מסתכלים על מה שמעסיק אמנים ויוצרים, העבודות שלהם מהדהדות סוגיות תרבותיות, פוליטיות, אישיות, ואחרות. זה בא לידי ביטוי בהמון יצירות שקשורות ברוח הזמן והמקום. מכאן הגיע גם השם של התערוכה ‘גוף ראשון. טבע שני’ – הגוף שהופך לחלק מהעיסוק של האומנים עד שהיצירה הופכת לטבע שני – הם הופכים ליצירה והיצירה היא בעצם הם”.

יוחאי אלוש ואבנר בלחסן, הביאנלה במוזא, צילום הדר סייפן

ביאנלה ראשונה

סער גר בלונדון. הוא עבר לשם לשמונה חודשים מתוך החלטה אישית משפחתית בעקבות בן הזוג שלו שיצא לשנת שבתון. “מן הסתם, זה לא מעשה סטנדרטי, אבל כולם פרגנו” הוא אומר “עבדנו על התערוכה המון זמן וזה היה מוזר לא להימצא בארץ בישורת האחרונה ולראות מרחוק את הפרויקט הגדול כל כך שעבדתי עליו כל כך הרבה זמן. אבל לא עזבתי את הפרויקט לבד. קודם כל, יש מוזיאון עם צוות מדהים שיודע לעשות את העבודה שלו ושיש בו אנשי מקצוע ברמה הגבוהה ביותר. ולא פחות חשוב, זו העבודה שעשינו כצוות של חמישה אוצרים שאני סומך עליהם בעיניים עצומות וחושב שכל אחד מהם יודע לעשות את אותה לא פחות טוב ממני”.

 

אם נחזור שנתיים (או שלוש) אחורה, מהיכן הגיע הרעיון לביאנלה לאומנויות ועיצוב? איך בעצם יכול להיות שדבר כזה קורה פעם ראשונה?

“לפני כשנה וחצי בערך, קבלתי פנייה מדבי הרשפן, האוצרת הראשית של מוז”א, לאצור ביאנלה יחד עם אנרייטה אליעזר ברונר. במהלך השנים, היו במוזיאון ביאנלה לקרמיקה ותערוכות חוזרות בנושאי נייר, טקסטיל, צורפות וזכוכית. הרשפן, שנכנסה לתפקיד לפני שנים ספורות ובחנה מודלים קיימים שכדאי לאמץ, הציעה לאחד את כולן. הרעיון היה, לייצר אירוע שיאחד את כל התחומים וישלב אומנות ועיצוב – שני שדות זהים, מקבילים ונושקים שיש ביניהם זליגה ותנועה דינמית. כמובן שהסכמתי מיד. אני גם חושב שזה נכון וגם זה היה כמובן כבוד גדול מאוד. לעשות כל דבר בפעם הראשונה זה בהחלט דבר מאתגר במיוחד”.

בוריס שפייזמן, צילום יונה שליי

מתאים לכולם

איך התפתח הרעיון?

“התחלנו לחשוב מה עושים. מהר מאוד, הבנו שמדובר בפרויקט מאוד גדול ומאוד מורכב וחשבנו שיהיה נכון להקים צוות של אנשים עם ריבוי דעות וזוויות מחשבה. הבנו שאם עושים ביאנלה שמקיפה תחומים רבים, לא נכון להפריד ביניהם, אלא להיפך, נכון יהיה להבליט את טשטוש הגבולות ביניהם.

 

“כצוות של חמישה אוצרים, עבדנו על הכל יחד – על כל הרעיונות, כל התחומים וכל האולמות. חשבנו שזה לא יהיה נכון שכל אחד מאיתנו יביא לשולחן רק הצעות שסינן ראשונית לבד וכך, מצאנו את עצמנו יושבים כולנו יחד במשך מאות שעות על שלושת אלפים מועמדים. לא כולנו תמיד היינו צריכים להסכים על הכל ולא כל עבודה הייתה צריכה לקבל ארבע או חמש הצבעות. מספיק שמישהו אחד אמר שעבודה מסוימת נכונה והיא הייתה בפנים.

 

“בהמשך, הצטרף חנן דה לנגה, כמעצב הביאנלה, ולאט לאט, תוך כדי בחירת העבודות, הבנו כמה מהן נוכל להכניס. הבנו שחלק מהעבודות הן בגודל שני ס”מ ואחרות בגודל כמה מטרים ושצריך לתת על זה את הדעת”.

 

למי מיועדת התערוכה?

“התערוכה עובדת בכמה רמות ולכן היא מיועדת לכולם ומדברת לקהל רחב. זה לא אומר שאנחנו מכוונים נמוך. אפשר לעשות דברים מורכבים, מעניינים ואינטליגנטים ולתקשר אותם בגובה העיניים שכולם יבינו. מי אני מניח שמי שיגיע יבין על מה אנחנו מדברים. זה מאוד חשוב לנו. התערוכה גם מאוד גדולה ולכן כדאי להגיע אליה יותר מפעם אחת כדי לראות הכל כמו שצריך. באפן אישי, הייתי ממש רוצה להיות שם אבל אאלץ לחכות לחזרתי לארץ בראש השנה”.

עמית צורן, הביאנלה במוזא, צילום הדר סייפן

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>

אולי יעניין אותך גם...

LEG!TJOBS

למשרד אדריכלות דרוש/ה איש/ת הדמיות להפקת הדמיות אדריכליות פנים וחוץ עם חשיבה יצירתית וחדשנית.   תיאו

ללקוחות סי וי פול  בחיפה דרוש/ה שרטט/ת. התפקיד כולל: שרטוט על תוכנת Autocad משרה מלאה ימי עבודה ושעו

לסטודיו HEADLINE דרושה מעצבת פנים פרילאנס בעלת תואר ראשון  עם 3 שנות ניסיון של עבודה במשרדי עיצוב פנ

ללקוחות סי וי פול  דרושים/ות אדריכלים/ות /הנדסאים/ות אדריכלות. התפקיד כולל תכנון ובניית תוכניות. ידע

סי בריבוע C2– חברה מובילה בתחום תכנון ניהול ובקרת לוחות זמנים בבניה ותשתיות מגייסת מהנדסי/ות לוחות ז

משרד אדריכלים במרכז תל אביב מחפש לצרף לצוות בפרוייקטים מגוונים באדריכלות ועיצוב עירוני אדריכל/אדריכל

תאור: לצוות העיצוב והמכירות של Tollman’s.Dot ברחוב הל”חי, בני ברק דרוש/ה יועץ מכירות ועיצוב * היקף ה

  ללקוחות סי וי פול מכל חלקי הארץ, דרוש/ה מהנדס/ת מכניקה . תכנון ופיתוח מוצרי החברה. מוצרי החברה הינ

ללקוחות סי וי פול  דרושים/ות אדריכלים/ות /הנדסאים/ות אדריכלות. התפקיד כולל תכנון ובניית תוכניות. ידע

דרוש/ה אדריכל/ית בעל 5 שנות ניסיון לסטודיו שלנו אשר מתמחה בחללי עבודה , חללים מסחריים ומלונאות ופרטי