עיצוב
עוצמת הרכות של הרמן מילר (צילום NicholasCalcott)

במילאנו כמו במילאנו: אדריכל ערן בינדרמן מסכם חוויות, חלק 2

בינדרמן, שהתלווה לצוות מגזין LEGIT כמראיין מוביל, ניצל כל רגע פנוי כדי לאסוף מסקנות ולהצביע על טרנדים ומגמות שיהיו נכונים בתקופה הקרובה

לקראת הנסיעה לשבוע העיצוב ול Salone Del Mobile של מילאנו, הכנתי את עצמי בקריאת לא מעט חומרים. למרות שהגעתי מוכן, לא מעט חוויות מרגשות הפתיעו אותי ואת הצוות שאתו נסעתי. כדי לשחק בהשוואה קטנה, סקרן אותי לבדוק אם רשימות שונות של טרנדים ומגמות שהוגדרו מראש על ידי מגזינים שונים, אכן מתקיימת בפועל ובזמן אמת בתערוכות ובמיצגים הפזורים בפייארה ובעיר עצמה. אני חייב לומר שבדיעבד, עם חלקם אני מסכים יותר ועם חלקם פחות. אז הרכבתי לי רשימה משלי:

הבינה המלאכותית והרובוטים משתלטים על עולם העיצוב:

כמו בספרים של אייזיק אסימוב משנות השישים, שבהם מסופר על רובוטים שמשרתים בני אדם ובנקודה מסוימת משתלטים עליהם, כך מצאתי גם בתערוכה עקרונות דומים. הבינה המלאכותית והרובוטים אט אט משתלטים על כל חלק מחיינו. התהליך המהיר הזה, יוצר בנו כמובן פחד המשתלט עלינו בכל מפגש ראשון עם טכנולוגיה חדשה ולא מובנת. כך למשל, חברות הרכב והטכנולוגיה, שבראשן ‘סוני’, השקיעו מאמצים רבים על מנת להנגיש את הרובוטים והבינה המלאכותית בתערוכה עד לידי רמה של האנשה שלהם והפיכתם לחברותיים ומתוקים כמעין חיות מחמד. ביפן, הרובוטים נתפסים כחלק מהמשפחה כבר וההתייחסות אליהם מאד חיובית. כך, מנסה סוני למעשה להכניס פרמטרים רגשיים לרובוטים שלה ובצורה זו לחקות רגשות ובני אדם על מנת שיהיה לנו קל יותר לקבלם בזרועות פתוחות וללא פחד גם בהווה וגם בעתיד.

רובוטים חברותיים בסוני (צילום LEGIT)
לירון סימסולו דגן עם כלב כמעט אנושי (צילום אודית לורן בלקין)

כנראה מיצינו את הירוק

אם בתערוכות עבר חווינו צמחייה, קירות ירוקים ובולי עץ טבעיים כמעט בכל ביתן, השנה השינוי היה אמיתי ובלט מאוד לעין. המגמה הירוקה כנראה כבר פחות עובדת, והלקוחות הבינו שמאמץ היתר הזה לא באמת משקף את עקרונות המיתוג והמותג. בעקבות חוקים יותר ויותר נוקשים בשוק האירופאי, לא נותרה עוד ברירה אלא להטמיע לעומק עקרונות של קיימות ולהפכם לחלק אינטגרלי מהמוצר. החברות כולן נדרשות להפחית פליטת גזי חממה, לעבוד עם חומרים בריאים, להימנע מפליטת רעלים וכדומה. כך שברמת העקרון, אין עוד בידול של חברות איכותיות שמתהדרות בכך שהן, ורק הן, מובילות את המהפכה.

מסיבה זו, התופעה שמה דגש רב יותר על מחזור חומרים ושימוש חוזר. דוגמה טובה לכך היא כוהנת הטרנדים, לי אדלקורט, שאצרה השנה את התערוכה ‘אל תבזבזו יותר’ עבור האמנית איילין פישר שממחזרת בגדים והופכת אותם ליצירות אמנות ואף לחומר חיפוי לעיצוב קירות. רוסנה אורלנדי, שבמתחם שלה הוצגה התערוכה, דיברה על מחזור פלסטיק והפיכתו ממוצר אחד למוצר אחר. כך גם ניתן לראות איך חברות שמותגו כיצרניות עור גדולות, אט אט נעות לעבר שימוש בבדים אחרים. הבעלים הצעיר של חברת נטוצי למשל, הודיע השנה שהוא בכלל צמחוני…

הכי נכון למחדש, עם לי אדלקורט (צילום LEGIT)

קהילתיות, משפחה וחברים

הרבה חברות ומיצגים עסקו השנה בחיבור בינאישי ויצירת קהילות. התופעה ניכרת בתערוכה כולה אם בעיצוב ספות ומרבצים קבוצתיים ומשפחתיים או אם בטכנולוגיה שכל מהותה לחבר בין אנשים בצורה פיסית ולא וירטואלית. העיצוב ככלל, הופך פחות רשמי ומהודק ויותר “זרוק”, במטרה לייצר אינטימיות וחום. המוטיב שתיארתי יוצר קלילות עיצובית ובשל כך, ניתן לראות מגמה אמיתית של השפעות סקנדינביות על כל החברות. כך עיצבה ‘מורוסו’ למשל ספות צבעוניות משפחתיות ומחבקות שנוחות היא מילת המפתח שלהן. ‘דיזל’ הציגה ספה מרכזית שניתן לשבת עליה מכל הכיוונים כמו זו הקלאסית של ‘ליווינג דיבאני’. הרבה חברות יצרו ריהוט מעוגל ואמורפי שעוטף את המשתמשים ויוצר חוויה אינטימית.

הנוחות של דיזל (צילום אדריכל ערן בינדרמן)
והרכות של מורוסו (צילום LEGIT)

אדריכלות דיגיטלית הופכת פיזית

הפער בין התפתחות הטכנולוגיה לעומת התפתחות הליכי הבנייה האיטיים, יצר גם הוא תגובה במספר חברות. ‘קטאל’ למשל, השקיעה השנה מאמץ בבנייה קלה של גזיבו לגינה שיכולים לשמש כבית לכל דבר. הם רכשו את זכויות השימוש במספר תוכניות של האדריכל ריצ’ארד נוטרה ויצרו פביליונים מדהימים להרכבה פשוטה ומהירה. חברת WOODSKIN יצרה חומר שמקורו בעולם הדיגיטלי המאפשר למעצבים ליצור צורות אורגניות אינסופיות לבניית חלל לא אורתוגונלי בדקות וללא מאמץ כמעט. חברת ‘קוס’, יחד עם האדריכל ממי מאנו, יצרו מיצב מדהים המבוסס על אלמנט תלת ממדי מודפס דיגיטלית מפלסטיק ממוחזר ומתמחזר. בהתבוננות מקרוב, ניתן לראות את חוסר הדיוק המכוון בהדפסת החומר על מנת ליצור תחושה של HAND MADE. 

היופי של וודסקין (צילום קרן גרינשטיין)
מהמיצבים היפים, קוס (צילום קרן גרינשטיין)

התרחבות התופעה של HAND MADE מתועש

ואפרופו ‘קוס’, כל החברות באפן גורף השקיעו מאמצים רבים כדי ליצור תחושה של עבודת יד והן מצהירות על כך בכל פרסום אפשרי. כמובן, ששום פריט כמעט לא מיוצר בצורה זו, למעט פריטים יקרים במיוחד, וזאת בשל חוסר הכדאיות הכלכלית הכרוכה בכך כמובן. אבל הטרנד ממשיך להיות בולט מאד כבר מספר שנים, בעיקר בעולם ריהוט החוץ. כעת, נכנס הטרנד גם לעולם עיצוב הפנים, אם בבדים ייחודיים, במוצרים סרוגים, או במחברים פשוטים. חברת ‘מיסוני’ למשל, הגדילה לעשות וסרגה השנה בית שלם באולם התצוגה שלהם. ‘זנוטה’ הציגה שידה שכאילו נוצרה בסדנה משפחתית עם פרטים גסים במכוון. ב’לואי ויטון’ הדגישו את הנושא במחברים, חומרים ופרטים ייחודיים בקולקציית ה’חפצים הנודדים’ שלה. 

חזרתי עם המון תובנות והמון מסקנות, אבל בעיקר ניהנתי ואני כבר מחכה בקוצר רוח לשבוע העיצוב של השנה הבאה.

מחברים מיוחדים, לואי ויטון (צילום יחצ)
והבית הסרוג של מיסוני (צילום אודית לורן בלקין)