מרכז עירוני משותף, חגית שירה הלפרין

5 מצטיינים הוכרזו במחלקה לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל

עד יום חמישי הקרוב תוכלו עדיין לבקר בתערוכת הגמר של המחלקה ולהחליט מהו הפרויקט המצטיין מבחינתכם

תערוכת הגמר של בית הספר לארכיטקטורה, אוניברסיטת אריאל, מוצגת בימים אלה במוזיאון אסירי המחתרות שבירושלים. בטקס פתיחת התערוכה, שהתקיים לפני מספר ימים, נחשפו הפרויקטים והוענקו תעודות ומלגות למצטיינים. כל זה קרה במעמד סגן ראש העיר ירושלים, עו”ד אלישע פלג, רקטור אוניברסיטת אריאל, פרופ’ מיכאל זיניגרד, ראש בית הספר לארכיטקטורה ומרכז סטודיו פרויקטי הגמר, פרופ’ בני ראובן לוי, סטודנטים, מורים ואורחים רבים. בתערוכה, מוצגות עבודות הגמר של בוגרי בית הספר לארכיטקטורה ופרויקטים מצטיינים מכלל שנות הלימוד. 

חברות הזנק למען החינוך החקלאי, ערך עירוני למתחמי המגדלים, בין שיכון רכבת לגורד שחקים, מקום האדם בעולם ומרכז משותף לאופקים ולמושב החקלאי פדויים – הם הנושאים בהם עוסקים הפרויקטים המצטיינים, והנה הם:

תוצרת הארץ

אור בוצ’ן, בפרויקט ‘תוצאת הארץ’, עוסק בכפרי הנוער ובקשר בין אידאולוגיה, חינוך ועיצוב המרחב. בוצ’ן שואל איך ניתן להחזיר את אותם כפרי נוער  ללב העשייה החינוכית ישראלית ציונית? כפר הנוער ‘מקווה ישראל’ נבחר כמקרה בוחן. מאחר שהכפר נשאר מאחור בזמן שהמדינה התקדמה, מציע בוצ’ן לשלב בו חברות הזנק שישתמשו במרחב החקלאי במקביל לחינוך, פיתוח, חקלאות מעשית, ערכים וחיבור לחברה. כל זה, תוך בניית העתיד על רקע שימור העבר. על פי בוצ’ן, ישום גישה זו עשוי לממש באופן מיטבי גם את החזון לפיו נכון להתחבר לקדמה ולטכנולוגיות וכך לשלב חברות מסחריות במרחב הלימודי-חינוכי. 

מנחה: אדר’ דניאל אזרד.

שילוב טכנולוגיה (יחצ)
לצד לימוד וחינוך, שדרת הגן הבוטני (יחצ)

מרחב פרוורי

הפרויקט ‘מרחב הביניים הפרוורי בישראל’ דן בתופעה הנפוצה של התרחבות ערי הלוויין והשינה על ידי שכפול בניינים אך ללא יצירת עירוניות אמתית. הדר כדורי, בחרה בראש העין כמקרה מייצג – עיר שבה מרחב העיר הישנה, בעלת עבר והיסטוריה, מתקיים במקביל לפיתוח החדש. הבינוי החדש, המייצג את תופעת המגדלים, מורכב מ-19 רבי קומות העומדים כנגד הזיכרון ונכסי העיר הותיקים. המגדלים, מתפקדים כחומה ואינם מפתחים מרקם חדש שיאפשר “הדהוד” בין סביבות מגורים מגוונות. ניסוח מערכת יחסים חדשה, תאפשר שיח מבלי לבטל את סוגי המגורים השונים. בניסיון לתפוס את הזיכרון  מהעיר הוותיקה, העיר תגדל מתוך עצמה ותעשיר את המרקם העירוני. 

מנחה: אדר’ יהושע לוי.

שילוב של הישן עם החדש (יחצ)
מצב קיים של ניתוק (יחצ)

מרכז עירוני משותף

חגית שירה הלפרין יצרה את פרויקט ‘מרכז עירוני משותף למושב פדויים והעיר אופקים’. הלפרין לקחה את אופקים כמרחב התייחסות יחד עם ציר הנגיעה שלה במושב החקלאי פדויים הנמצא מצפון אליה. אופקים, היא עיר שלא התפתחה כראוי בשל ניתוקה מהציר הליניארי אשקלון – שדרות – נתיבות – באר שבע. נראה, שרק תושביה מגיעים אליה ואין עוברים בה בדרך למקום אחר. נקודת החיבור בין העיר אופקים למושב פדויים, היא כיום כביש המשמש כגבול בין העיר למושב. ההצעה של הלפרין, היא לייצר חיבור בעל אופי מגוון, שיצמיח הדדיות בין הפתוח לסגור והציבורי והפרטי, כשהוא מנכיח בו זמנית את זהות המושב והעיר. 

מנחה: אדר’ נתי רותם.

מרחב שוק (יחצ)
הצעה למגדל (יחצ)

עידן של בו זמנית

יעל ברק, מבקשת לבחון את מושגי העידן הווירטואלי וייצוגם האדריכלי. בפרויקט ‘עידן של בו זמנית’ היא בודקת את גבעתיים של שנת 2019. מבנה של שיכון רכבת משנות ה-60 עומד מול גורד שחקים שנבנה לאחרונה. ברק עוסקת בקונפליקט המרחבי המעלה את השאלה: מה הקשר בין השניים? כשלמעשה, נוצר בעצם ‘מצב שלישי’ בניסיון להתייחס לפער שנוצר ביניהם. במחקר, נבחרו שלוש שיטות הגדרה: שיטת האזור – הגדרת כל שטח וייעודו, שיטת העירוב – שילוב פונקציות שונות במקום אחד, ובו-זמניות – לפיו מושג המרחב הגאוגרפי אינו רלוונטי. המרחב הווירטואלי תופס את מקום המרחב האמיתי כך שנוצר ממד של פירוק. בו זמניות היא אסופה של רגעים לא מחוברים, הגורמים לדיס אוריינטציה, היות והגדרת המקום לא בהכרח רלוונטית לעידן הנוכחי.  

מנחה: אדר’ איציק אלחדיף.

קונפליקט מרחבי (יחצ)
שיותר מצב שלישי (יחצ)

מקומו של אדם בעולם

שאלתם את עצמכם פעם מהו מקומו של האדם בעולם? עפרי ויינר בפרויקט שלה שואלת האם נכון להיאחז במקום קבע או שכדאי בעצם להתקדם לאורך הדֶּרֶךְ? ואם כן, מה משמעות התְּנוּעָה? המַעֲשֶׂה החָופְשִׁי אינו השתלשלות הכרחית של מאורעות, וגם לא בחירה בין אפשרויות, אלא יְצִירָה, בה העתיד עולה מהעבר, מוריד את המיותר ומוסיף חידוש. בפרויקט ‘מקומו של האדם בעולם’ ויינר שואלת האם דרך תפיסה זו על האופן בו אדם מקיים את עצמו במֶרְחָב, ניתן להמציא שפה אדריכלית חדשה? דרך המושגים שבחרה ויינר, נעשה ניסיון להציג סכמה רעיונית של הדיון מה זה בַּיִת. הפרויקט, מנסה ליצג מרחב הנותן מקום לקשת רגשות רחבה שחווה אדם לאורך חייו. זה אינו מרחב של גלות ואף לא מרחב של נוודות , אלא מרחב המאפשר את התקדמות ההוויה.  

מנחה: אדר’ אודי מנדלסון.

מקום של קבע או התקדמות (יחצ)
ומהי משמעות התנועה בעצם (יחצ)

התערוכה עד 15/8. מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, משעול הגבורה 1, בסמוך לבניין עיריית ירושלים.