אדריכלות
בית חיים לוריא, שלמה המלך תל אביב 1936
בית חיים לוריא, שלמה המלך תל אביב 1936 (אדריכל סם ברקאי)

תערוכה תל אביבית לסם ברקאי שהחל את דרכו כבנאי והפך לאדריכל

העבודות בתערוכה משרטטות את מהלך הקריירה האדריכלית של מי שהיה ידוע בסגנון האקלקטי שלו ושינה כיוון לתכנון בניינים מודרניים

בימים אלה נפתחה התערוכה “אקלקטיק-מודרן” המציגה עבודות נבחרות מאוסף האדריכל סם ברקאי בארכיון עזריאלי לאדריכלות במוזיאון תל אביב. אוצר: ערן נוימן. העבודות בתערוכה, משרטטות את מהלך הקריירה של מי שהחל את דרכו כאדריכל בסגנון האקלקטי וסיים בתכנון בניינים מודרניים. בין היתר, מתמקדת התערוכה בקולנוע שרון בנתניה ובסטודיו לציור של נחום גוטמן ברחוב אחד העם בתל אביב.

אדריכל סם ברקאי
אדריכל סם ברקאי (צילום דן ברקאי)

סָם (שמואל) ברקאי (ברקוביץ’) נולד בשנת 1898 בנובורוסיסק שברוסיה וכציוני הגיע לפלשתינה בשנת 1920. בארץ ישראל, התנסה בעבודות שונות והתגלגל בדרך מקרה לעבודה בבניין. הוא הועסק בחברת סולל בונה כמתמחה בתחום הבטון, עבד כשרטט במשרדו של האדריכל פריץ קורנברג בירושלים וכן תחת פיקוחו של אדריכל עיריית תל אביב, דב הרשקוביץ. גולת הכותרת של עבודתו באותה תקופה, הייתה הפיקוח על הקמת ביתו של המשורר חיים נחמן ביאליק אותו תכנן אדריכל יוסף מינור. הניסיון שרכש ברקאי כבנאי בשנים אלה, הקנה לו מעמד של ‘בונה אחראי’ מטעם עיריית תל-אביב.

כבר בשלב זה, עוד בטרם רכש השכלה פורמלית בתחום האדריכלות, החל ברקאי לתכנן בעצמו וילות ובתים פרטיים. בשנת 1926 אף חבר לאדריכל זאב רכטר ויחד תכננו השניים כמה בניינים אקלקטיים. הסגנון האקלקטי, ששלט בארץ באותה תקופה, שילב תפיסות בנייה מערביות בשפת הבנייה המקומית הערבית. במסגרת שותפות זו, תכננו ברקאי ורכטר כמה בתים למשפחת דג’אני ובניינים נוספים בתל–אביב המתפתחת.

בית נורביץ
בית נורביץ (ארכיון עזריאלי לאדריכלות)

בסוף אותה שנה, בעקבות משבר כלכלי בארץ, החליט ברקאי לצאת ללימודי אדריכלות באירופה. הוא נסע עם רכטר לרומא ומשם המשיך לוונציה. בבית הספר הגבוה לאדריכלות בוונציה, למד ברקאי רישום ניאו-קלאסי כשרישומיו מתכתבים עם דימויי האדריכלות האקלקטית של פלשתינה-א”י.

רישום מזמן לימודיו בוונציה
רישום מזמן לימודיו בוונציה (ארכיון עזריאלי לאדריכלות)

את הלימודים בוונציה עזב עוד לפני השלמת השנה הראשונה מאחר שמצא אותם שמרניים מדי נוכח הזרמים האמנותיים המתקדמים ששטפו אז את אירופה. שנה לאחר מכן, ב- 1927, הגיע לפריז, בה נחשף לרוח האדריכלות המודרניסטית והטהור של לה קורבוזייה ואמדה אוזנפאן. ברקאי נרשם ללימודים בבית הספר הגבוה לאמנויות דקורטיביות ובתום שש שנות לימוד, שבמהלכן זכה כמה פעמים בתעודות הצטיינות, עבד כחודשיים באטלייה של לא אחר מאשר לה קורבוזייה. בלימודיו בפריז ואצל לה קורבוזייה, גיבש ברקאי תשתית של אדריכלות מודרניסטית שאותה נשא עִמו בחזרתו לתל אביב בשנת 1933.

בשנים 1939-1934, תכנן ברקאי כמה בניינים משמעותיים שרוח האדריכלות הפוריסטית מנשבת בהם. בין הבולטים שבהם, כמה בניינים בתל-אביב: בית אגינסקי ברחוב אנגל, בית הלפרין ברחוב גורדון, וילה כ”ץ ברחוב מגידו, בית חיים לוריא ברחוב שלמה המלך ובית ריבנפלד ברחוב ירמיהו.

וילה כ
וילה כ"ץ (צילום יצחק קלטר)

במקביל, בין השנים 1935-1937, יצר את אחד הפרויקטים האיקוניים שלו: וילה לובין בתל–בנימין, ווילה ברמת גן שתכנן עבור הצייר אריה לובין. מסוף שנות ה-40 ועד מותו בשנת 1975, במקביל לפעילות ציבורית לקידום האדריכלות המודרנית בחוגים שונים וכן בעריכה וכתיבה לכתבי-עת מובילים בארץ ובצרפת, העמיד ברקאי מספר רב של בתים פרטיים ומבני ציבור.

סטודיו לצייר נחום גוטמן
סטודיו לצייר נחום גוטמן (צילום סטודיו זלומן)